על שברי מאמץ בוודאי כבר שמעתם. הם אינם אותם שברים שאנו מכירים. הם בעצם שברים ברמה המקרוסקופית ובמילים אחרות, מיקרו שברים (עשרות ואף מאות) באזור ספציפי בעצם עליו הוטל עומס רב מידי. מצב זה הידוע כמחליש עצם, מופיע בדרגות שונות כאשר במתקדמות שבהן עלול להיווצר שבר ממשי. על שברי המאמץ והדרכים הטיפוליות בכתבה שלפניכם.
אלעד גורפינקל – אוסטאופתיה, עיסוי ושיקום תנועתי
כאשר מדובר בשברי מאמץ נהוג להסיק כי מקורם בתנועה או עומס שהוטל על הגוף לאורך תקופה ממושכת ולא עומס מיידי כתאונה או טראומה אחרת. תהליך החלשות רקמת העצם עולה, במקרים אלו, על תהליך בנייתה עד לכדי מצב היסדקותי שעלול להחמיר ולהפוך לשבר מלא. תהליך זה מוכר מאוד בעצמות השוק, אך גם מוכרים מוקדים נוספים כעצם העקב, גלילי אצבעות כף הרגל, עצם הירך, האגן, חוליות עמוד השדרה ועצמות נושאות משקל נוספות.
האוכלוסיות הנוטות לסבול משברי מאמץ והגורמים להם
נכון שרבים מאלו אשר החליטו לחזור לכושר והעמיסו יותר מדי (לדברם) על גופם מתלוננים ונמצאים כסובלים משברים אלו. עם זאת, לא רק אלו העוסקים בספורט סובלים משברי מאמץ אלא קבוצות אוכלוסייה רבות שאת חלקן נכיר בהמשך כחלק בלתי נפרד מהצגת הגורמים לפציעה.
הגורמים העיקריים לשברי מאמץ מן המוכר ביותר ועד המפתיע
- פעילות גופנית על משטחים קשים או לא מותאמים – מלבד סוג הפעילות בין אם מדובר בכזו המשלבת ריצה או ניתור קיימת חשיבות רבה למשטח הדריכה, שכן משטחים רכים או נוחים יפחיתו את העומס על עצמות הגוף ויצמצמו את הסיכויים לפציעות שונות ושברים בפרט. משטחים קשיחים אם כך, כגון אספלט, פרקט וקרח יהוו סיכון בהשוואה לחול, אדמה רכה או דשא.
- סוג הפעילות הגופנית – באופן גורף ניתן להבחין בריבוי פציעות בקרב אצנים, כדורסלנים, טניסאים, רקדנים ועוד כלו המרבים לרוץ, לזנק לגבהים ולנחות למשטח קשה.
- אימון בסולם מאמצים לא מתאים ומנוחה לא מספקת – מקרה זה אופייני בעיקר בקרב צעירים לקראת גיוס, בוגרים המעוניינים לחזור לכושר ריצה במהירות, רקדנים אחרי פגרה ועוד. רצוי להימנע מאימונים בתדירות מוגזמת ועבודה תוך כדי עייפות מצטברת. במצבים אלו תהליך פירוק העצם יעלה על תהליך בנייתה והתוצאה – שברי מאמץ.
- סוג ואיכות הנעליים – נתחיל עם נעליים המעלות את הסיכון לשברים כמו נעלי עקב, נעליים שטוחות עם סוליה קשה, נעליים שתם זמנם, כאלו שהתבלו ובפרט שלא משמשות למטרתן כמו נעלי טיולים עבור ריצה ממושכת, נעלי ערב לניתורים ועוד.
- אופן הריצה (או הניתור) ורמת הכושר – במקרים רבים הריצה אותה מבצעים אינה תואמת ליכולת האישית הן מבחינת הביצוע והן מבחינת רמת הכושר. יש לשמור על טכניקות ריצה, ניתור ונחיתה נכונות כדי להפחית את הזעזוע המוטל על הגוף ולהקפיד שלא לבצעם באופן לקוי, דבר אופייני בעת עייפות. במידה ואינכם בטוחים כי אתם פועלים נכונה, כדאי שתקבעו מספר אימונים אישיים עם מאמן הבקיא בתחום (מאמן ריצה, מאמן כושר או פיזיותרפיסט). חשוב מאוד להקשיב לגוף ולאותותיו. אם אתם חשים בכאבים בעת הפעילות אל תמשיכו “למרות הכאב”. עצרו ובדקו היטב אם אתם פועלים על פי סולם מאמצים התואם את כושרכם.
- מין ומצב פיזי פגיע – ניתן להבחין כי לנשים יש סיכון רב יותר לסבול משברי מאמץ ולא רק בשל נעלי העקב אותן נועלות אלא גם בשל נטייתן לפתח חולשה רבה יותר בשרירים ובעצמות, שני פרמטרים מרכזיים מהם סובלים גם גברים רבים. יש לחזק את שרירי הגוף (לאו דווקא של הרגליים) ולדאוג ליציבות תנועתית (מפרקית) על מנת לפזר את העומסים בצורה נבונה ונכונה. אוכלוסיות הסובלות מאוסטאופורוזיס או מחלות המשפיעות על חוסנן של העצמות וחוזקם של השרירים מסכנות עוד יותר את החולה ביצירת שברי מאמץ.
- מבנה כף הרגל – לקשת כף הרגל, באופן טבעי, 3 קשתות עיקריות אשר תפקידן ליצור תנועתיות טובה ויעילה בעלת מערכת בלימת זעזועים מושלמת. אלו הסובלים מפלטפוס (רגל שטוחה) או מבנה אנטומי (מולד או נרכש) לקוי, נוטים לסבול יותר משברי מאמץ.
- אורך רגליים לא זהה – כאשר קיים חוסר שוויון בין אורך הגפיים התחתונות תטה זו הארוכה לשאת ראשונה בעומס המוטל על הגוף, דבר אשר יעמיס באופן לא זהה על השרירים, הגידים, הרצועות, הסחוסים ובכלל על מפרקי הגוף. הרגל הקצרה מנגד אינה בהכרח פועלת באופן מופחת, אך ההבדל בתזמון גיוס השריר עלול להביא לשברי מאמץ בשכיחות גבוהה.
- עודף משקל – כל שהזכרנו מעלה – משמעותו כפולה ומכופלת עבור אלו הסובלים מהשמנת יתר. רצוי שאלו יבחרו בפעילות כמו הליכה, שחייה וחיזוק בטרם ירבו לבצע פעולות המערבות ניתורים. עם זאת, הנושא עדיין נחקר בשל דרישתו של הגוף לשאת במאמץ וחוסנו השרירי שהושג לצורך כך.
- תזונה לקויה ובפרט כזו החסרה בוויטמין D
- אנשים הסובלים מתת פעילות של בלוטת התריס (כמו Ricket’s Disease) ומחלות מטאבוליות שונות.
אבחון שברי מאמץ
אבחון שברי מאמץ יכלול תשאול ובו תבחן תלונת הנבדק וסיפור המקרה להופעתה של התלונה. מלבד זאת מוקדים מסוימים (ובפרט השטחיים שבניהם) יבדקו באמצעות מישוש או ניקוש אשר סביר ויגרו את מוקד הבעיה ויעוררו כאב. דרכים אלו הכוללים גם הפעלה מכאנית של האזור מהווים את הבדיקה הקלינית של התלונה, אולם במקרים נוספים תידרש בדיקת MRI או הדמיה אחרת.
כחלק מהאבחון המודרני נוהגים קלינאים רבים לבדוק ביומכנית פרמטרים נוספים כמו אורך רגליים ומבנה כף רגל. בנוסף, נבחנים שרירים, טווחי תנועת מפרקים, מידת גמישות וטכניקות הליכה, ריצה וזינוק – פרמטרים חשובים העלולים לאשש את סיבת התלונה ככזו המערבת שברי מאמץ.
לסיכום, הבנו מה הם שברי מאמץ. הכרנו את הסימנים הנלווים להם ואת הסיבות האפשריות להתרחשותם. אמנם אין המקרה המדובר זהה לשברים רגילים (אלו הדורשים גיבוס או קיבוע), אך היעדר טיפול בהחלט יכול לסבך את העניינים. עתה נשאלת השאלה – “איך מטפלים”? כל זאת בחלק הבא.
