כלל האוכלוסיה

​במבט ראשון, קשה לחשוב על שני עולמות מרוחקים יותר: מצד אחד, מוזיקאי קלאסי המנגן יצירה מורכבת של באך מול אולם מלא; מצד שני, מתכנת או

עבור רובנו, הכפכפים הם הסמל הרשמי של החופש – פשוט משחילים את הרגל ויוצאים. הם קלילים, מאווררים וזמינים, אבל מבחינה אורתופדית, מדובר באחד האתגרים הגדולים

עבור מוזיקאי, הגוף הוא כלי הנגינה הראשון במעלה. אך לעיתים קרובות, הלחץ להגיע לשלמות, שעות האימון המפרכות והיציבה האסימטרית יוצרים “רעש” פיזיולוגי המתבטא בתופעה שכיחה

עבור מוזיקאי, הגוף הוא לא רק כלי עבודה – הוא תיבת התהודה עצמה. בין אם אתם זמרים המשתמשים במיתרי הקול, נשפנים המסתמכים על בקרת נשימה,

זיהוי מוקדם של סימני אזהרה הוא חלק קריטי מהגישה המניעתית-תחזוקתית, שמטרתה למנוע מצב שבו מוזיקאי נאלץ להפסיק ליצור בשל בעיה רפואית. המקורות מפרטים שורה של

מיטל החלה לנגן על חלילית כאשר היתה ילדה, אולי בת 10. היא למדה את הבסיס וזכתה, כנהוג במסגרות מוזיקאליות רבות, להופיע לקהל מצומצם. בגיל 14

המוזיקה, אין כמו המוזיקה. מאחורי כל מוזיקה, בהנחה שהיא אינסטרומנטלית או ווקאלית, ישנה דמות המפיקה אותה. אותה דמות מרבה לבלות זמן רב בחזרות או אולי

בעוד שאימון אישי 1 על 1 מציע התאמה מקסימלית, לאימון בקבוצה קטנה (לרוב בין 4 ל-8 משתתפים) יש “קסם” מיוחד שקשה לשחזר לבד. עבור בני