תסמונת Complex Regional Pain Syndrome) – CRPSׁׂ ) היא תסמונת מתסכלת במיוחד המורגשת ככאב עצבי נוירופאתי ממושך המופיע ללא כל פרופורציה לאירוע מסוים. במקרים רבים התופעה מלווה (מלבד הכאב) בזיעה ושינוי טמפרטורה, בבצקת, הגבלת תנועה והופעת תנועות כבדות – Clamsy.
מי נמצא תחת סיכון ?
המחלה, אמנם נדירה (סביב 1000 חולים בישראל), אך שכיחה יותר בקרב נשים סביב גיל ה – 40 (לעתים נראה את התופעה בקרב קשישים, נערים ונערות).
אם חשבנו שהתופעות שהופיעו הן סופיות אז התבדינו. לאחר השלבים המוכרים של התופעה עלול לחוות החולה תופעה נוספת המכונה “אלודניה” (Allodynia) בה גירוי עדין (כמו משב רוח או לבישת חולצה) מעורר כאב בלתי נסבל, כלומר סף הרגישות לגירוי סנסורי מוגבר מאוד ועמו שינויים בצבע העור, שינויי טמפרטורה, הזעות, שיעור, דלדול שרירי (אטרופיה), כיווץ וקשיון (קונטרקטורה).
נכון להיום טרם הבינה הרפואה את סיבות התסמונת ואילו כדי לאתר את המכניזם להיווצרותה מבוצעים מחקרים רבים שהעלו את ההשערה העיקרית הסוברת כי הכאב הבלתי פרופורציונלי הוא תוצאה של פגם במערכת ההגנה העצבית של הגוף הקולטת מידע באמצעות חיישנים, מעבירה אותו אל המוח המגיב בצורת כאב הנמשך זמן רב מדי ובדרגה גבוהה ביחס לגורם.
הטיפול
במקרים רבים הכאב כה עז עד כי היא מפר את השלווה ומעלה את תחושת הדיכאון ולכן טיפולים בתרופות נוגדי דיכאון ומתן תמיכה פסיכולוגית (למטופל ולקרוביו) הם כלי המשמש כטיפול נלווה לאלו שנציין כעת. בין הדרכים להתמודדות עם התופעה נוכל למצוא תרופות לשיכוך כאבים, זריקות קורטיזון טיפול אלקטרותרפי ואף טיפול בלייזר. טיפול בפיזיותרפיה להשבת התנועה של האיברים הפגועים הנו דבר שיש לעשותו כהליך מלווה ומלבד שיעשה על פי הנחיות איש מקצוע העוסק במלאכה.
עוד דרכים נפוצות להתמודדות – דיקור, עיסוי, ביו-פידבק (איזון המערכת האוטונומית) וריפוי בעיסוק לשיקום תפקודים יומיומיים, תחושות, יכולות קוגניטיביות ומוטוריקה עדינה.
לסיכום: הרפואה המודרנית פועלת רבות לאבחון וטיפול בתסמונת CRPS. היא מעודדת מחקרים רבים בתחום הכאב ומשתמשת במכשירים חדישים לרישום של גלי המוח ועיבוד פרמטרים תנועתיים המתרחשים בו. אבחון מוקדם הוא קריטי להצלחת הטיפול וההתמודדות עם המחלה. מלבד תרופות משככות כאב ההמלצה הרווחת היא להרבות בטיפולי מגע ותנועה מיד לאחר פציעה, ניתוח או מגבלה כזו או אחרת. לעתים רבות, לצערנו הרב, קצב האבחון מתמשך, החולה אינו מקבל את הטיפול המתאים והוא יסבול מהחמרה משמעותית הן במצבו הפיזי והן במצבו הנפשי. על הטיפול הרפואי מוטלת האחריות לשיפור תפקודו המוטורי, התחושתי והסוציאלי של החולה. על הטיפול לכלול גם הדרכת כל חולה העובר ניתוח כי עליו להיות ערני לתופעה ובמידה ומופיעה, על המערכת הרפואית לתת מענה לדרכי התמודדות הן ברמה הקלינית – סומאטית (גופני) והן ברמה הפסיכולוגית-נפשית כמו מפגשים קבוצתיים תומכים של מטופלים הסובלים מאותה בעיה ע”מ שיוכלו לחלוק את הקושי ולסייע זה לזה.