שריר התאומים מכונה כך משום שהוא מורכב מ – 2 ראשים – פנימי וחיצוני. בנוגע לשריר הסוליה עם זאת, מדובר בראש אחד המשיק לחבריו התאומים. חשיבות שרירים אלו רבה מכמה סיבות. תנועה – שריר התאומים זהו שריר הנחשב לדו – מפרקי. הוא מחבר בין עצם הירך בחלקה הדיסטאלי, כלומר בחלק הקרוב לברך (מעליה) וחוצה את הברך מטה לכוון הקרסול שם מתאגד עם מספר שרירים נוספים ויוצר את מה שמכונה “גיד אכילס”. מתוך שכך, מעורבותו התנועתית כוללת לא רק את הנעת הברך אלא גם את הנעתו של הקרסול.
חשיבות נוספת של שריר התאומים ושריר הסוליה באה לידי ביטוי בבלימת זעזועים וריכוך הנחיתה. כאשר אנו נעים, רצים או מזנקים כף הרגל והאצבעות הן הראשונות לגעת בקרקע בעוד גיד אכילס (אשר אותו נתאר בהמשך) נמתח ובכך מאפשר את בלימת הזעזוע. מאחר וגיד זה מהווה המשך של שני השרירים המדוברים, חולשתם של אלו עלולה לגרום לפציעות רבות כמו מתיחה, קרע, שחיקה ודלקות שונות.
לשרירים אלו גם תפקיד וסקולארי. הדם הורידי העולה מן הגפיים חזרה ללב זקוק לעזרה, וכווץ השריר מאפשר זאת. הנעה רצופה של מפרק הקרסול תשמור על ניקוז דמי ולמפתי ואף תמנע בצקות מיותרות.
קרע שרירי מתרחש לרוב באופן פתאומי. התלונה כמעט תמיד מתוארת כמכה בחלק האחורי של השוק. לפעמים מתארים זאת גם כפגיעה חקה של אבן. בנוסף, הכאב מדויק וממוקד וניתן להצביע עליו בברור. בהמשך לכאב מתקשה הנפגע לנוע ולהרים את העקב ובנוסף ניתן להבחין בשטפי דם באזור הקרסול. אין מה להילחץ. מדובר בשקיעת דם ממקום הפגיעה למוקדים נמוכים יותר ובהתפרקותן של כדוריות הדם האדומות. בסמוך לפציעה יופיע כתם כחול שיהפוך לחום ולאחר מכן לצהוב.
הגורמים העיקריים לקרע בשריר התאומים (נכון גם לשריר הסוליה) יכולים להיות שינוי במהירות הריצה או שינוי חד בכיוונה. עם זאת, קיים אחוזון קטן החווה קרע רק מהליכה פשוטה.
כאשר אדם נבדק ונמצא כסובל מקרע בשריר התאומים או הסוליה, פציעתו מדורגת על פי חומרתה.
פגיעה מדרגה ראשונה היא תוצאה ממתיחה עדינה של השריר. הסימנים מלווים בכאבים של מספר ימים וזמן ההחלמה לא יעלה על שבוע עד שבועיים ועדיף שילווה על ידי איש מקצוע כפיזיותרפיסט, אוסטאופת ועוד).
פגיעה מדרגה שנייה מתארת כבר קריעה חלקית של סיבי שריר. ריפוי מלא ממנה נמשך כמספר שבועות ועליו להיעשות בהדרגה ותחת פיקוח מקצועי, שכן העמסה יתרה עלולה להחמיר את הקרע הקיים.
קרע מדרגה שלישית הוא החמור מבין פציעות אלה והוא כולל קריעה מלאה של השריר. בדיקת US או MRI חיונית כדי לשלול גם קרע של גיד אכילס. שיקום מלא עלול להמשך מספר חודשים ובמקרים רבים יתכן והמצב לא יגיע לקדמותו. בקרע מדרגה שלישית יומלץ על ניתוח, טיפול מקצועי ומעקב מלא עד השגת יכולת תנועתית אופטימלית.
טיפול ושיקום של קרע בשריר התאומים והסוליה בקרב ספורטאים כוללים 6 שלבים:
שלב 1– טיפול ראשוני הכולל משככי כאב, אנטי דלקתיים (במידת הצורך) ו – RICE (קרח, מנוחה, חבישה והרמה). יש להימנע ממאמץ כמו הליכה מהירה, דילוג וריצה. במידה וקיימת צליעה בהליכה רצוי להשתמש בקביים או מקל הליכה.
שלב 2 – שריר קרוע חלקית עתיד להירפא ולפתח רקמה צלקתית. תהליך זה עלול להמשך לפחות כ – 6 שבועות ולכן בשלב זה רצוי לבצע עיסויים, מתיחות הנעות מפרקים פסביות ותרגילי חיזוק בסיסיים בדרגת קושי קלה. מטרת שלב זה היא להשיג הליכה נטולת צליעה וטווח תנועה מלא בקרסול ובברך. כמו כן הרעיון הוא לאפשר את בניית הרקמה הצלקתית באופן הסימטרי ביותר שניתן. לצורך הקלה על ההליכה יהיה נכון להקפיד על הליכת צ’רלי צ’פלין קלה כדי למנוע את הרמת העקב. מוטב גם יהיה אם תתווסף לנעל הגבהה באזור העקב על מנת להקטין את המתח בשריר הפגוע.
שלב 3 – השגת כח שריר קונצנטרי כלומר חיזוק שרירי על ידי כווצו וקיצורו. הכוונה היא לביצוע תרגילים כנגד התנגדות כאשר נקודת האחז והתחל של השריר מתקרבים. בשלב זה החיזוק יערב גם את שרירי העכוז, שרירי הירך ואת שרירי הליבה (בטן, גב, רצפת אגן).
שלב 4 – השגת כח שריר אקצנטרי. הפעם כווץ השריר מושג גם תוך כדי התארכותו והכוונה היא להתנגדות השריר כנגד כח המשיכה, כלומר לשלב הבלימה (למשל בלימה איטית של מוט מנפילתו מטה בתרגיל לחיצת חזה). שרירי השוק האחורי בשלב זה פועלים בשני הכיוונים. הם מתכווצים לכדי פעולה ובולמים את החזרה. מחקרים מראים כי מרבית פציעות אלו מתרחשות בכווץ אקצנטרי. המשוקם חייב ללמוד לפעול בסוג כווץ זה כדי להשיב את כושר התנועה המקורי. חשוב לציין גם כי בכווץ אקצנטרי ניתן להפיק כח רב יותר מאשר בכיווץ קונצנטרי
שלה 5 – מרבית הקרעים מתרחשים בעת פעילויות הכוללות מהירויות גבוהות הגורמות לעומס רב על כל רקמות החיבור שבאזור הקרסול והשוקיים ולכן בשלב מתקדם זה רצוי להימנע מפעולות הגורמות לאותה רמת עומס. עם זאת יש להתחיל לתרגל את התנועות המזכירות את הפעולות הספורטיביות שבוצעו טרם הפציעה. חשוב לזכור שרוב ענפי הספורט נבדלים אחד מהשני ובהתאם לכך גם סוג השיקום, מטרותיו ולוח הזמנים שלו. יש לחזק את היציבה, שיווי המשקל והניתור. לפיזיותרפיסט בשלב זה תפקיד קריטי מאחר ושלב הבא (שלב 6) ישלים את התהליך.
שלב 6 – שלב זה הוא הקרוב ביותר לפעילות הטרום פציעתית. זה השלב בו יושג מלוא הכוח, המהירות והזריזות ובכלל, תושג יציבות משמעותית שתמנע פציעה חוזרת.
המעבר משלב לשלב אינו מותנה בזמן. הוא נעשה בהתאם להערכה הרפואית של איש המקצוע המשקם אשר יתחשב בפקטורים שונים הכוללים את היכולת התנועתית הפונקציונלית והבשלות הרקמתית התלויים בגיל, ברמת הכושר ועוד.