דלקת פרקים ניוונית או בשמה הלועזי – Osteoarthritis היא הסיבה השכיחה ביותר של תלונות ראומטיות (הקשורות למפרקים) בקרב מבוגרים בעולם הרחב כאשר השכיחות הולכת ועולה ככל שמתבגרים. בכלל, לקראת גיל 75 – 80 ניתן לקבוע כי כמעט כל אחד מאתנו יסבול מהתופעה (רנטגנית לפחות).
מחלה זו איננה אוטואמיונית אלא ניוונית והיא מלווה במקרים רבים בתהליך דלקתי משני של הנוזל התוך מפרקי (סינוביטיס). חשוב לציין כי מקור הבעיה אינו התהליך הדלקתי בדומה לדלקות פרקים אחרות כמו לדוג’ RA. בנוסף, מוכרים שינויים מבניים הנקשרים למחלה זו כמו אטרופיה שרירית (דלדול שריר) ורפיון רצועתי.
אמנם לגיל משקל רב בהיווצרות OA, אך ההחמרה נובעת לרוב ממקור מכאני על רקע Over use (שימוש יתר) או Over load (העמסת יתר).
חשוב – הדלקת מוגדרת למפרק ולא מחוץ לו והיא נעדרת סימנים מערכתיים (סיסטמיים) כמו חום, חוסר תאבון, פגיעות בראייה ועוד.
מה באמת מתרחש ב – OA? ניתן למנות 4 שלבים:
1. לחץ מכאני עודף
2. מוות של תאי סחוס (כונדרוציטים
3. ניוון של מבנה הסחוס
4. היווצרות של תאי עצם חדשים (אוסיפיקציה)
כאשר סחוס עובר תהליך ניווני נוצרים אזורים נטולי רקמה סחוסית, כלומר אזורים נטולי כונדרוציטים ולאזורים אלו יכולת שיקום ירודה ביותר. לתוך החלל נוצר חודרים רקמות חיבור שונות כמו פיברובלסטים ואוסטיאובלסטים מה שמסביר את שינוי צורת המפרק.
נוצרת אם כך, עצם חדשה. תהליך זה מכונה: ניאו – אוסיפיקציה ולו ביטוי קליני ורנטגנולוגי (ניתן לזהותו ברנטגן). מה שקורה בעצם זה שהגוף מנסה לשמור על ארכיטקטורה מפרקית אשר תפזר כוחות דחיסה בצורה היעילה ביותר.
מה נפגע ב – OA?
בדלקת מפרקים ניוונית יכולים להיפגע מפרקים היקפיים (ברך, ירך, כפות רגליים וידיים) ועמוד שדרה (ספונדילוזיס, ארטרוזיס). מפרק הכתף נפגע לעתים נדירות מכיוון שכמעט ואינו נושא משקל. עם זאת, פציעות מסוג SLAP, ועוד, מאיצות את תהליך הניוון של המפרק.
ביטוי קליני – הפעלת המפרק כרוכה בכאב מכאני. במיוחד מפרקים נושאי משקל. הכאב יופיע בהליכה או עמידה ממושכת, טיפוס מדרגות ועוד. בשלב מתקדם יותר יתווספו סימנים כמו נפיחות, קשיון בוקר, כאב לילי, כאב במנוחה ועוד.
ביטוי קליני מוכר הוא בכפות הידיים ובמיוחד באצבעות בהן מופיעות דפורמציות (שינוי צורה) מסוג :Heberdens & Bouchards nodes.
טיפול – עדיף כי הוא יתחיל כשמרני כמה שניתן, בעיקר כל עוד הפגיעה לא גרמה לשינוי בצורה או בזווית המפרק. טיפול שמרני כולל פיזיותרפיה, אוסטיאופתיה, KT (טייפ קינזיולוגי), קיבועים תומכים, הליכה עם מקל, NSIDS.
במידה וקיימת החרפה יש לשקול הזרקה תוך מיפרקית של סטרואידים המביאים לרגיעה תקופתית (משתנה בין אדם לאדם).
כמוצא אחרון ובמצבים קליניים חמורים בהם חל שינוי בציר המפרק שהביא להרעה באיכות החיים, יש לשקול התערבות ניתוחית בה המפרק יוחלף (בחלקו או במלואו) ויושתלו בו מתכת, פלסטיק או חרסינה אשר ישמשו למפרק בעל מנוף תנועה יציב.
לסיכום, מי חשוף למחלה?
- מבוגרים
- נשים
- כבדי משקל
- אלו הסובלים או סבלו מטראומות מפרקיות הקשורות לספורט, תאונת דרכים, נפילות, ניתוחים ועוד
- המרבים בפעילות חוזרנית הנמשכת תקופה ממושכת
- בעלי סיפור משפחתי (נטייה גנטית)
- בעלי בעיות מולדות המעודדות שחיקת סחוס או עצם
- הסובלים ממחלות מטאבוליות מסוימות (סכרת למשל)