ממאירות של הדם בה הסיבה העיקרית לתמותה הנה זיהומית. הגיל הממוצע בעת האבחנה הנו 70 ונדיר יהיה למצוא מקרים תחת גיל 40. מקור המחלה הוא בפלסמוציטים. מדובר בתאים המפיקים חומרים המאיצים את פעילות האוסטיאוקלסטים (חומר הורס עצם). נוצר מצב בו מתהווים נגעים בתוך העצמות וכתוצאה מכך יכולים להיווצר שברים פתולוגיים ועודף סידן בדם (היפרקלצמיה), מצב שלעתים מסכן את החיים.
החוליות המותניות מעורבות במקרים רבים כך שהביטוי הקליני הנו כאב מותני אשר יכול להחמיר בצורה ניכרת אם יתפתח שבר פחות או יותר ספונטני בחוליה. הסיבוך באזור זה הנו לחץ על חוט השדרה עם ביטוי נוירולוגי בגפיים ובשליטה על הסוגרים.
כשהמחלה מתקדמת נוצרים סיבוכים כתוצאה מאי תפקוד מח העצם ומהצפת הדם בחלבון המכונה M. נוצרת צמיגיות יתר של הדם: דבר שיכול לגרום לדמם אפי (אפיסטקסיס), כאבי ראש, אי ספיקת לב, שינוים בראיה ותסמינים נוירולוגיים אחרים. בנוסף תתכן אי ספיקת כליות כרונית, אנמיה המלווה בתלונות של תשישות.
הטיפול יכלול כימותרפיה, רדיותרפיה מקומית המכוונת לנגעים בעצם, ביפוספונטים (תרופות מונעות דלדול עצם) ופלסמפרזיס כפתרון לצמיגיות יתר של הדם.