תסמונת הירידה החדה בכושר – Acute Deconditioning Syndrome

ספורטאי עילית רבים הפורשים בפתאומיות מספורט נוטים לחוות תופעות רבות. הנה כמה מהן:

• עצבנות – בזמן פעילות אינטנסיבית יש עליה באנדורפינים (אופיאטים). הפסקה מידית של פעילות ספורטיבית אינטנסיבית גורמת למעין קריז.
• השמנה רצינית תוך זמן קצר – ספורטאי פעיל רגיל לכמות מסוימת של מזון. לאחר ההפסקה הוא ממשיך לאכול את אותה כמות. כמו כן, הגוף רגיל לעבוד על כמות אינסולין נמוכה כאשר הוא ספורטאי. לאחר ההפסקה בפעילות, האינסולין מזנק בצורה חדה למעלה וגורם ל Craving למתוק מה שתורם רבות להשמנה.
• תעוקת חזה (Angina Pectoris) עקב מאמץ קל – במהלך הפעילות הספורטיבית הלב גדל. בזכות הפעילות הספורטיבית קיבל אספקת חמצן בכמות הנחוצה לגודלו. לאחר הפרישה מפעילות, הלב נשאר בגודלו הקודם אך הפסיק לקבל את הכמות שהוא זקוק לה ולכן גם מאמץ קטן יכול לגרום לתעוקה.
• טכיקרדיה – עליה בדופק המלווה לעתים בזיעה קרה. המוח מכין את הגוף לקראת פעילות ספורטיבית כפי שהיה רגיל בתקופת היותו פעיל ספורטיבית.
• כיחלון (cyanosis) – הציאנוזיס נגרם עקב מחלה ראומטתית אוטואימונית בשם תסמונת ריינו. כאשר ספורטאי מקצועי שסובל ממחלה זו מתאמן באופן סדיר, המחלה לא תבוא לידי ביטוי אבל ברגע שהוא מפסיק את הפעילות, קצות הגפיים והשפתיים מפסיקים לקבל דם בצורה סדירה והופכים קרים וכחולים. הפתרון לכך הוא המשך הזרמת הדם בצורה סדירה.

על מנת למגר את הסיכונים לביות רפואיות שכאלה יש להקפיד על “חוק החצי” הגורס כי על הספורטאי הפורש להפסיק בהדרגתיות את הפעילות, כלומר לרדת לחצי מזמן הפעילות הספורטיבית הקודמת (וגם להפחית את כמות המזון אליה אותה נהג לצרוך). הדבר יאפשר ללב לקטון בחזרה לגודל נורמלי ולגוף להתרגל לחוסר הפעילות. בנוסף, יהיה זה נכון ורצוי להמשיך בפעילות גופנית מתונה כחלק משגרת החיים החדשה.