היא נחשבת לתופעה שכיחה בקרב מבוגרים ולרוב אינה מורגשת כלל עד לשלביה המתקדמים העלולים להוות סיכון ממשי להופעת סדקים ושברים הנוצרים גם מחבלה קלה ביותר. על אוסטיאופורוזיס ודרגותיה בכתבה הבאה.
אלעד גורפינקל – אוסטאופת DO
המילה אוסטיאופורוזיס מעוררת לרוב חלחלה ופחד בקרב הסובלים ממנה ואנו מדברים על מחלה די שכיחה: כל אישה שלישית וגבר חמישי. אדם אשר עבר בירור למחלה ונמצא כסובל מאחת מדרגותיה מבין כי מעתה עליו לפעול במשנה זהירות מכיוון שעצמותיו אינן כתמול שלשום. צפיפותן הפוחתת גורמת אט אט להחלשות ואף לשברים פוטנציאלים העלולים לגרום למגבלות קשות, נכות ולעתים לתלות באחר, דבר הפוגע קשות באיכות החיים.
כאשר אנו מביטים על עצם תקינה נבחין במעטפת (קורטקס) עבה ובעצם ספוגית צפופה. עם זאת, כאשר אנו דנים במצב אוסטיאופורוטי, נבחין כי אותה מעטפת הפכה לדקה ואילו העצם הספוגית – לדלילה. במילים אחרות, מסת העצם הכללית יורדת וכתוצאה מכך חל שינוי במבנה שלה. היא הופכת לדקיקה ובתוכה חללים רבים, ממש כמו בניין העומד על מספר מועט של עמודי תמך דקיקים.
אז איך נאתר את הירידה בצפיפות העצם?
ראשית רצוי לבצע בדיקת סקר כאשר מגיעים לגיל 60 – 65 וזאת במסגרת סל הבריאות בישראל. אם ישנם גורמי סיכון (אותם נמנה מיד) רצוי לבצע בדיקת סקר זו כבר מגיל 50. חשוב להבין; אם חבלה מינורית גרמה לשבר, משמעות הדבר היא כמעט בוודאות – אוסטיאופורוזיס.
דקיקות הקורטקס ושינוי העצם הספוגית יומחשו בצילום רנטגן פשוט (העצם הופכת שחורה יותר). עם זאת, מכיוון שלא ברור אם המצב אכן מעיד על כזה המסכן את שלמות העצם וסיכוייה להישבר, יעניקו קלינאים רבים את השם אוסטיאופניה לתופעה. על מנת לקבוע אוסטיאופורוזיס באופן יותר ודאי מבצעים צילום רנטגן מיוחד מסוג – DEXA ובו מודדים את צפיפות העצם (BMD) בכמה מוקדים של הגוף(חוליות, צוואר, ירך, אמה). בצילום זה משתנה אנרגיית הקרן העוברת דרך העצם בהתאם לצפיפות המינרלים שבה.
סוגי אוסטיאופורוזיס
המחלה יכולה להופיע ברמה מקומית או מפושטת וזאת בהתאם לרמת הפעילות של אותו אבר. בנוסף המחלה יכולה להיחשב כראשונית (בעיקר כאשר אין גורם מקדים או כזה המעורר חשד להיווצרותה) או משנית במקרים בהם יש סיבה החשודה להיווצרותה.
Primary Osteoporosis – אוסטיאופורוזיס ראשונית
כבר בעשור הרביעי (ויש הטוענים שמהחמישי) ניתן להתחיל להבחין בירידה של צפיפות העצם. לדאבונן של הנשים, צפיפות העצם ניכרת בגופן באופן חריף יותר ומוקדם יותר וזאת מסיבות הורמונאליות הקשורות להפסקת הווסת (מנופאוזה) ולירידה בהורמון אסטרוגן. עם זאת, אין אפשרות להכליל ולהציב עובדה כי כולם יסבלו מאוסטיאופורוזיס. קצב אבדן צפיפות העצם משתנה מאדם לאדם. יש אלו הסובלים מכך מגיל צעיר יחסית וכאלו שמצבם מרשים ביותר גם בגיל הקשיש והדבר תלוי בגורמי סיכון מסויימים.
גורמי הסיכון להופעת אוסטיאופורוזיס
אלו הם גורמי הסיכון העיקריים המעלים את הסיכוי לסבול מן המחלה: זיקנה, דיכאון, היעדר פעילות גופנית, הפסקת מחזור מוקדמת, מבנה גוף רזה, אורח חיים לא בריא הכולל עישון, שתיית אלכוהול ותזונה לקויה. בנוסף יכולים לתרום להופעת המחלה – סיפור משפחתי של אוסטיאופורוזיס (גנטיקה), מחסור בויטמינים ובעיקר בויטמין D, ירידה בתפקוד הכליות, בתפקוד בלוטת יותרת התריס, ירידה בייצור הורמון הטוסטסטרון ושימוש בתרופות מסוימות ממשפחת נוגדי הקרישה, הקורטיקוסטרואידים, תרופות מסוימות נגד אפילפסיה, נגד צרבות, רפלוקס ועוד.
דבר נוסף. לפני שאתם משתמשים בתרופות לחומציות בקיבה ממשפחת האומפרדקס. דעו לכם שזה מעלה סיכון לשברים ואוסטאופרוזיס. מוזמנים לקרוא עוד בנושא כאן וכאן.
Secondary Osteoporosis – אוסטיאופורוזיס שניוני
מצב הנגרם מסיבה מסוימת שאינה קשורה בהכרח לתהליך ההזדקנות הטבעי של הגוף. הסיבות להופעת המחלה באופן משני הן רבות וחלקן הוזכרו מעלה ברשימת גורמי הסיכון. נמנה כמה מהן: הפרעות אכילה ותת תזונה, ניתוחים לכריתת שחלות או הסרת בלוטת הערמונית. נמצא גם ברשימה פתולוגיות השייכות למערכת ההפרשה כדוגמת היפר – פארתאיירואידיזם, היפר – תאיירואידיזם, היפוגונאדיזם ועוד. גורמים נוספים העלולים לגרום לאוסטיאופורוזיס הם מחלות זיהומיות, מחלות ממאירות, מחלות ראומתיות (RA), תרופות מסוימות וכמובן – מחסור תנועה.
שברים נפוצים
שברים נפוצים הנגרמים כתוצאה מצפיפות עצם פחותה מופיעים באזור המרוחק של עצם האמה (Distal Radius). שבר זה מתרחש לרוב מנפילה ביד מושטת לפנים (או לאחור). מוקד נוסף בעל שכיחות גבוהה לשברים הוא גוף החוליה. השבר בגוף החוליה מתרחש כמעט תמיד מנחיתה לקויה או נפילה על הישבן. מדובר במקרים רבים בשבר מסוג – שבר דחיסה. אזורים נוספים החשופים לשברים הם עצם הזרוע, עצם הירך, הצלעות ו…שבר נוסף האופייני לבני הגיל השלישי הוא שבר בצוואר הירך.
הטיפול באוסטיאופורוזיס
חשוב להבין כי בגוף קיים איזון קבוע בין תאים בוני עצם לבין אלו ההורסים אותה ובמחלת אוסטיאופורוזיס איזון זה מופר, כלומר קיימים הרבה יותר תאי הרס מאשר תאי בניה. כאשר אנו דנים בטיפול התרופתי עלינו להכיר 2 סוגי תרופות. רוב התרופות שקיימות כיום לאוסטיאופורוזיס פועלות לעצירת פירוק העצם ובמצבים חמורים כאשר אלו לא משפיעות קיימת תרופה נוספת המעודדת את בניית העצם. מדובר בתרופה הניתנת בזריקה יומית למשך שנתיים בקירוב. התרופות הנפוצות ביותר אם כך שייכות למשפחת הביספוספונטים וביניהם נמצא את הפטסלן, האקטונל והריבון. לתרופות אלה תתכנה תופעות לוואי המתמקדות לרוב במערכת העיכול (צרבות, כאבי בטן, אי נוחות ועוד). את התרופות יש ליטול בהתאם למקרה, לגיל ולמין החולה כלומר, קיימים הבדלי מינונים והוראות נטילה (זריקה, כדור) המותאמים אישית. לוגמא, אין להתייחס באופן זהה לאישה בגיל הבלות ולצעיר הנוטל תרופה הגורמתת לאוסטיאופורוזיס.
פעולות העוזרות למנוע ולהאט דלדול עצם
רובנו נסכים כי על מנת להפחית את הסיכון לאוסטיאופורוזיס יש לעודד את שיפור אורח החיים, שיפור המתבטא בפעולות הבאות:
- הפחתת סטרס וטיפול במצבים נפשיים כמו דיכאון, חרדות ועוד.
- ביצוע פעילות גופנית לחיזוק השרירים ושיפור מערכת שיווי המשקל, פעולות שלא רק תפחית את התדלדלות העצם אלא גם עתידה למנוע נפילות (בעיקר בקרב קשישים). חשוב לציין כי ביצוע פעילות גופנית כשגרת חיים ישפיע לטובה גם על המצב הנפשי.
- הקפדה על תזונה נכונה. אם החלטתם להפחית את הסיכון לדלדול עצם מכל סיבה שהיא, רצוי שתראו תזונאי המתמחה בתחום ולא תפעלו רק על פי הספר או על פי ההמלצות הניתנות ברשת. דיאטן יתאים לכם את פרטי המזון הנכונים עבורכם ובמינונים המתאימים.
עד כמה משפיע המזון על צפיפות העצם?
אם אדם בעל ידע בסיסי ודל כמוני ישאל שאלה זו, תהיה התשובה קצרה ודלה גם כן. אם תזונאי או אדם הבקיא בנושא ישאל, תשובתו תהיה ארוכה מאוד. המשותף לשנינו היא החיוביות שבדבר כלומר, לתזונה השפעה כבירה על צפיפות העצם שלנו. הנה כמה נתונים שמצאתי:
- מחסור בוויטמינים עלול להשפיע לרעה על צפיפות העצם ובפרט ויטמין D. נכון שניתן להיעזר בקרני השמש, אך אם נזדקק לעוד ישנן פטריות מסוימות המכילות אותו ומשמשות גם כמזון פרוביוטי מעולה. לכתבה בנושא תוכלו להכנס לכאן ולדף פייסבוק הדן בנושא תוכלו לבקר – כאן.
- מסתבר גם כי קיים קשר בין ויטמין K לצפיפות עצם ואוסטיאופורוזיס ואותו ניתן למצוא בירקות ירוקים ( תרד, מנגולד, כרוב ניצנים, ברוקולי) ונאטו (סויה מותססת) . מאמר 1 בנושא ואם תחפצו להרחיב אז הנה עוד אחד.
- מחקר מעניין נוסף מראה קשר בין חיידקי מעיים לבריחת סידן. המחקר מראה גם כי הם מעצימים את ריכוז הסידן בעצמות ובנוסף מציג את הקשר למחסור באסטרוגן. למחקר הקליקו – כאן ולמחקר נוסף – כנסו לפה.
- כבר הזכרנו כי טמפה ונאטו (פולי סויה מותססים) נחשבים גם למזון פרוביוטי מעולה וגם מונעים אוסטאופרוזיס? הנה מחקר בנושא.
- מה לגבי ויטמין c ? ויטמין סי מסייע לצפיפות העצם, במיוחד בנשים בגיל המעבר. מחקר 1, מחקר 2.
- מגנזיום, גם הוא חשוב מאוד. הנה כמה נתונים מחקריים בנושא: מחקר 1, מחקר 2, מחקר 3.
- ידעתם כי שזיפים מיובשים (אורגניים, מכיוון שלרגילים מוסיפים שמן פגום וחומרים משמרים) מכילים מרכיבים תזונתיים בשם פנולים? מוזמנים לקרוא עוד: מחקר 1, מחקר 2, מחקר 3.
- על ירקות ירוקים וצהובים המשפרים את בריאות העצם תוכלו לקרוא במחקר הזה.
האם צריכת חלב היא פתרון טוב לבריחת סידן מהעצם?
לא רק שהסידן מהחלב איננו מחזק את העצמות, הוא מעלה סיכון לשברים ויותר גרוע, מסביר דרור פירר , ככל שצריכת החלב עולה כך הסיכוי למות עולה. למות !!! עבורה המילה חלב נשמעת כמו רעל וכך הוא מתייחס לחלב. מצאו לכם תחליף אחר והרשימה ארוכה: סויה, שקדים, אורז (עם תוספות), שיבולת שועל, קינואה, כוסמין, לוז. בטוח משהו מהם יהיה לכם ולילדים טעים. וגם אם לא, הבריאות שלהם חשובה יותר. למאמר בנושא – כנסו לכאן.
אז איך זה ששתיית חלב מעודדת בריחת סידן מהעצם?
הסיבה העיקרית שחלב עושה זאת, מוסיף דרור, היא כי הוא גורם לדם שלנו להיות חומצי וכדי לגרם לדם להפוך לבסיסי הגוף מחפש חומר שיסתור אותו, והסידן הוא חומר שסותר חומציות.
נכון שבחלב יש סידן, אבל הסידן לא זמין כל כך, גם בגלל הריכוז הגבוה של הזרחן (מרכיב עיקרי בעצמות שמתחרה עם הסידן) וגם בגלל חלבונים שמפריעים לספיגתו. לא רק חלב גורם לחומציות בדם, גם בשר עושה זאת וגם סוכר ולכן הימנעות ממרכיבי מזון אלה יורידו את השכיחות לאוסטאופרוזיס ותוספת של מזונות אלקליים (בסיסיים) גם מורידים את החומציות בדם:
סלק, תרד, קייל, מנגולד, בננה, מלון, בטטה, אבוקדו, סלרי, גזר, מלפפון, כרובית, דובדבן, אגסים, תפוחים, אננס, פפיה, מנגו, ענבים (צימוקים),זוקיני, אגוזי לוז, כוסמת, פשתן וקינואה.
לסיכום
כולנו מעוניינים להזדקן בכבוד, לשמור על איכות חיים טובה ועל תפקוד תקין. הרפואה של ימנו יכולה לתת מענה לאוסטיאופורוזיס. אם אתם בעלי גורמי סיכון או שהגעתם לגיל 60, בצעו בדיקת סקר ובררו מה מצב העצמות שלכם. אל תחכו למכה או מעידה כדי לגלות שמצב העצמות שלכם אינו כפי שהיה בצעירותכם הקפידו על תזונה נכונה, שמרו על כושר גופני וטפלו בעצמכם על ידי עיסויים או טיפולים מנואליים אחרים.
