במבט ראשון, קשה לחשוב על שני עולמות מרוחקים יותר: מצד אחד, מוזיקאי קלאסי המנגן יצירה מורכבת של באך מול אולם מלא; מצד שני, מתכנת או מנהל משרד השקוע בטבלאות אקסל וקוד מול מסך מחשב כפול. אך אם נקלף את המעטפת החיצונית ונביט בתמונת הנושא של מאמר זה – המציגה אותם גב אל גב, עם מבט אנטומי חודר אל עמוד השדרה ומערכת השרירים – נגלה אמת פיזיולוגית מרתקת ומדאיגה כאחד: המנח הגופני, העומס המפרקי והסכנות הבריאותיות שלהם כמעט זהים.
אלעד גורפינקל – Musicare
הן הנגינה והן העבודה המשרדית המודרנית דורשות מאיתנו שעות ארוכות של ישיבה, ריכוז מנטלי עמוק, ופעולות מוטוריות עדינות וחוזרניות בכפות הידיים. אך בעוד שהסכנות הארגונומיות של “מחלות המשרד” כבר מוכרות לכל, פציעות של מוזיקאים (כמו פציעות שימוש-יתר או תסמונות נוירולוגיות דוגמת דיסטוניה של מוזיקאים) נותרות לעיתים קרובות בצל.
הדינמיקה של הכלי: יתרונות וחסרונות בין הכלים השונים
כשבוחנים את עולם הנגינה, מגלים כי לכל כלי נגינה יש את “טביעת האצבע הארגונומית” שלו, המייצרת אתגרים יציבתיים ייחודיים:
- הכינור והוויולה (המנח האסימטרי): נגינה בכינור היא אולי אחת הפעולות האסימטריות הקיצוניות ביותר בגוף האדם. החזקת הכלי מחייבת הטיה קבועה של הצוואר, סיבוב חיצוני של הזרוע, והרמה מתמשכת של השכמה השמאלית. החיסרון המרכזי כאן הוא חוסר איזון שרירי מובהק בין ימין לשמאל, המוביל ללחץ חד-צדדי על החוליות הצוואריות, הלסת, חגורת הכתפיים וכן הלאה.
-
- הפסנתר (המנח הסימטרי): הפסנתר, לעומת זאת, מציע מנח סימטרי יחסית. הנגן יושב מול המקלדת, שתי ידיו שלוחות לפנים והגב עשוי להישאר מאוזן יותר. היתרון הוא חלוקת עומס שווה יותר על עמוד השדרה. עם זאת, החיסרון בפסנתר נעוץ בעומס הסטטי העצום על חגורת הכתפיים ובנטייה המובהקת לשמיטת כתפיים ורכינה קדימה (“Posture שפוף”) בעת קריאת תווים או בריכוז מוגבר.
הנגן מול איש המשרד: יתרון הדינמיות
אם נחזור לתמונת המאמר ונשווה את המוזיקאים לעובד המשרד, נגלה הבדל קריטי אחד שמהווה את גלגל ההצלה של הנגנים: התנועה הדינמית.
אף על פי שהכנר או הפסנתרן מחזיקים במנחים מאתגרים, הנגינה עצמה היא פעולה דינמית ואקטיבית מאוד. השרירים מתכווצים ומשתחררים בקצב המוזיקה, זרימת הדם משתפרת כדי להזין את הרקמות, והגוף כולו נמצא בתנודה מתמדת. תנועה זו שומרת על חיוניות הרקמה ומונעת חלק מהנזקים הסטטיים.
לעומת זאת, באולם המשרד המצב הפוך לחלוטין. הישיבה מול המחשב היא סטטית לחלוטין ומתמשכת. השרירים המייצבים של הגב והצוואר עובדים בכיווץ קבוע (איזומטרי) במשך שעות, ללא הפוגה וללא תנועה. כתוצאה מכך, אספקת החמצן לשריר נפגעת, נוצרת הצטברות של חומצת חלב, והדרך לפיתוח נקודות כאב (טריגר פוינטס), נוקשות מפרקית ושחיקת דיסקים מהירה קצרה מתמיד. העובד המשרדי נהנה אמנם ממנח סימטרי יותר מזה של הכנר, אך הוא משלם מחיר כבד על חוסר התנועה המוחלט שלו.
דרכי מניעה וטיפול: הראייה האוסטאופתית
כדי למנוע את קריסת מערכות השלד-שריר – בין אם מדובר על פציעת מוזיקה או על כאבי גב כרוניים של עובדי הייטק – הגישה האוסטאופתית מציעה מספר עקרונות ברורים:
- שבירת הסטטיות במשרד: הכנסת תנועה יזומה. ממש כפי שנגן מסיים פרק ועושה מתיחות, על עובד המשרד לקום בכל 45 דקות, לבצע תרגילי חימום קלים ולשנות מנחים.
- איזון אסימטריות לנגנים: מוזיקאים המנגנים על כלים אסימטריים כמו כינור חייבים לבצע אימוני פיצוי מחוץ לשעות הנגינה – חיזוק הצד החלש ומתיחת הצד המקוצר, כדי להחזיר לגוף את ההרמוניה שנפגעה.
תחזוקה מונעת:
טיפולי מגע, שיקום בתנועה ואוסטאופתיה מסייעים בשחרור מתחים עמוקים ברקמת הפאשיה (הרקמה העוטפת את השרירים), משפרים את טווחי התנועה ומעודדים את יכולת ההתאוששות הטבעית של הגוף.
בסופו של דבר, הגוף שלנו הוא תיבת התהודה של החיים. בין אם הצלילים שאתם מפיקים מגיעים ממיתרי הכינור ובין אם הם מגיעים מנקישות המקלדת במשרד – הקשיבו לאותות האזהרה של הגוף, אל תתעלמו מהכאב, והעניקו לו את התנועה והתחזוקה המגיעות לו.
*** למידע נוסף, מאמרים מקצועיים ותרגילי שיקום מותאמים, בקרו באתר Osteopathyisrael.co.il.
