הם מבלים שעות רבות מול המסך, יותר משתוכלו לדמיין. הם נאלצים לנתק עצמם ממנו בכוח כדי לאכול או ללכת לחוג השבועי וישאבו אליו שוב בהפנוט מוחלט לפני שיתנתקו מכבליו עוד פעם לצורך שנת לילה שלווה ונעימה. מי הוא “דור הטאבלט” ואיך נזהה אותו? לאילו סיכונים נחשף ואיך ניתן למגר את אותם סיכונים?
אלעד גורפינקל – אוסטאופת DO
אם אתם ילידי שנות ה-90 ומטה כנראה שיהיה לכם קל יותר להתנתק ממכשירכם הסלולארי, מהטאבלט או ממחשבכם הנייד ולא בגלל שאינכם מכורים וקשורים אליו כמו אזיקונים , אלא מכיוון שלא נולדתם אתו חבוקים יחדיו. המאמר הבא יחשוף את מה שאנו כבר יודעים על ילדי העתיד שלנו.
עוד לפני שנולדו לו 2 אחיו ושלושת בני דודיו קיבל בר הקטן טאבלט מתנה מסבתא והוא רק בן 3. זה היה i-ped חביב שמיד נחטף על ידי גיסו כדי שיוריד מספר תוכנות חינוכיות כמו פאזלים,צביעה וקטעיי אנימציה משעשעים. קצב הקליטה היה מרשים ביותר. זה היה פשוט תענוג לראות איך בר הקטן מצליח להשתלט על המכשיר עם אצבעותיו הקטנות שהנמיכו והגבירו את עוצמת הקול, שינו את גודל המסך וכיבו את המכשיר. כולם התפלאו לנוכח הכישרון והוקסמו מהבעותיו הכובשות בכל פעולה. פשוט לאכול אותו.
עד מהרה הופיעו סדרות שלמות של סרטים מצוירים, עשרות מהם, ואיפה הוא לא ראה אותם? בסלון, במטבח ,בחדר השינה שלו ,בכל מקום. שפות השידור גם החלו להשתנות ובר הקטן בן ה- 4 החל לזרוק מילים ברוסית (נייט, בבושקה) ובספרדית (סי, קלארו). זה נראה לנו מרשים ביותר, התפתחותו הייתה מהירה מאוד והוריו’, הם פשוט לא קלטו את פשר המצב. לצד התפתחותו הגלובלית ויכולותיו הפעלתניות החלה להירקם התמכרות קשה. בכל פעם שאסרו עליו להשתמש במכשיר לצורך השתתפות בחוגים או מפגש חברים הוא חזר למכשיר ובגדול. עם חלוף הזמן החלו תופעות משונות של כעס בלתי מוסבר, חוסר עניין במשחקים רגילים, חוסר נכונות לדבר ולשתף את הוריו בנושאים יומיומיים כמו ” מה היה היום בגן ” או, “איך היה אצל סבא וסבתא” שלא לדבר על חוסר הנכונות להישיר מבט לעיניים.
השיא הגיע כאשר בר הקטן הבטיח שילך לישון יום אחד ואמר שהניח את המכשיר במטבח, אך לא כך . בר נהג להיכנס תחת השמיכה במיטתו עם הטאבלט הצחור שתחילה נראה להוריו כה חיוני ושימושי, מחנך, חבר, בייביסיטר.
אם הסיפור הזה נשמע לכם מוכר ומזכיר את סיפור ילדכם אז כדאי שתתעוררו . הילד בסכנה גדולה והכלים לתיקון, קוראיי היקרים, הם אצלכם בידיים.
אז נכון שבהשוואה להורי, שנולדו סביב קום המדינה, גם אני ילד טאבלט שנהנה מה – ATARI האגדי ,מה – NINTENDO ומה – GAME-BOY אבל נאלצתי לנוע הרבה יותר מיעד ליעד. שיחקנו שעות רבות בחוץ (תופסת, מחבואים, פינות, חיי שרה ועוד) משחקים שפיתחו את יכולותינו הפיזיות וגם דרשו אינטראקציה שוטפת, דינמיקה קבוצתית וקריאת שפת גוף מה שהיום מתרכז, כמעט בכל המובנים, במכשיר אחד המנהל את מרבית התקשורת של דור המחר: תקשורת מהירה, חסרת סבלנות ודלה במוחשיות אמיתית.
שמעון פרס המנוח נהג להשתמש במשפט: “העולם מחולק לאופטימיים ופסימיים המתים באופן שונה, אך חיים אחרת”. הקדמה הביאה אותנו למצב זה ואין דרך אחרת מאשר להשלים עמה ופשוט לזהות מתי השפעתה חורגת מן הרצוי , להבין את השלכותיה ולטפל בהן, כלומר, להשאר אופטימיים.
אז איך תזהו אם ילדיכם “מכורים”?
- אם ילדכם מגלה חרדה, תופעות דיכאוניות, כעס, עצב ואפילו גרד ואי נוחות בכל פעם שהמכשיר נלקח ממנו – זהו דגל אדום.
- אם ילדכם זקוקים למכשיר יותר ויותר זמן בכל פעם ומבקש להשתמש בו כנראה שהם מפתחים סוג של סבילות למכשיר (בדומה לכל התמכרות) – זה דגל אדום.
- אם ילדכם איבד עניין במשחקי כדור, בטיפוס על מתקנים ובהתקוטטות עם אחיו הקטן – דגל אדום.
- אם תפסתם את ילדכם משקר לכם בנוגע לשימוש במכשיר ומצליח להגניבו מבלי שאישרתם לו – זהו דגל אדום.
- אם ילדכם סובל מכאבים מעיקים בחלקי גוף שונים כמו הצוואר, שורש כף היד, האצבעות, הכתפיים או הגב יתכן וזהו דגל אדום מאחר ואין הדבר אופייני לילדים פעילים. יש לציין כי מדובר בכאבים שלא על רקע טראומה או נפילה, אלא כתוצאה מביצוע פעולות חוזרות ונשנות.
- אם ילדכם מפתח בעיות ראיה כמו: ראייה מטושטשת, הבזקים, יובש בעיניים, הופעת כתמים דמוי חרקים ועוד – יתכן וזהו דגל אדום.
- אם ילדכם סובל מטינטונים בשמיעה, צלילים ורעשים מבלי שנחשף למקרה חריג ורועש – יתכן שגם במקרה זה עוצמת המכשיר היא הסיבה והדגל האדום יתנופף לו.
כפי שהבנתם, הכלים אצלכם בידיים וגם אם אתם חושבים שאבדה שליטתכם לאחר שזיהיתם כי ילדכם מצוי בסכנת התמכרות סיכויים רבים שעוד לא מאוחר.
אז מה עליכם ההורים לעשות? איך תגמלו את ילדכם מהמסך השואב? ראשית עליכם לקבוע חוקים וכללים, גבולות חדים וחדשים. כללי המשחק משתנים מעתה והלאה. קחו בחשבון, הורים יקרים, כי העובדה שאינכם יכולים לקחת מילדכם את המכשיר – לא די בה לקבוע כי הוא מכור. יתכן והמצב מצביע על כך שאינכם מצטיינים בלהגיד “לא” ואם כעת קשה לכם, מה יהיה כאשר יהפוך הזעטוט לנער מתבגר? אז אל לכם לשכוח – אתם הבוס !!!
יש מספר דרכים להתמודדות עם ההרגלים האלקטרוניים של ילדכם והנה כמה מהן:
- אם מדובר במחשב המשפחתי, הציבו אותו במרכז הבית וכך תוכלו לדעת בדיוק כמה זמן הילד משתמש במחשב ולאיזה תוכן הוא חשוף.
- הרבו להשתמש בסיסמאות כניסה לאינטרנט ולתוכנות מסוימות אותן רק אתם תדעו.
- תזמנו את השימוש שלהם במכשיר והזכירו להם כ – 10 דקות לפני תום הזמן.
- אם אזהרה אחת אסרטיבית לא עוזרת, פשוט קחו את המכשיר. אתם הבוס, אל תשכחו.
- אם הצלחתם לגמולם מעט מהמכשיר נסו למלא את זמנם בפעילויות חברתיות ומשפחתיות, אחרת החזרה היא רק עניין של זמן ובעוצמה כפולה.
- חשוב!!! הפחיתו את שעות שהייתכם מול המסך. ילדים רבים נוהגים לפעול באופן דומה להוריהם.
- הגבילו את ילדכם ממשחקי on-line ככל שניתן ופתחו את יכולת האינטראקציה שלהם עם הסביבה. נתחיל עם זה שתדרשו מהם מבט ישיר לעיניים.
- דאגו לחיזוק גופם של ילדכם על ידי פעילות גופנית באופן עצמאי או קבוצתי. אם אתם מתקשים במשימה הכרחית זו, רכשו את שירותו של המאמן האישי שידע את המלאכה.
לסיכום
ילדי העבר אינם ילדי ההווה וסביר שגם לא ילדי העתיד. ניכר כי הכל הפך לזמין ומהיר. מידע מושג ללא כל מאמץ והתקשורת הבין אישית הופכת ליותר ויותר וירטואלית. זהו לא סוד כי מכורים משתמשים בפעולה הממכרת כדרך לחמוק ממצב רוח ירוד, כעס או דיכאון וכאשר ילדכם אוחז במכשיר מיד לאחר ריב עם אחיו או אתכם, כנראה שזו דרכו להתמודד עם המצב. התמכרות לטאבלט או למחשב בשלב כה מוקדם בחיים – יתכן ויש לה מחיר כבד כמו אבדן קשרים, כישלונות בבית הספר, תפקוד לקוי בחוגים והתנתקות מהעולם שסביב. התופעה המוכרת כאובססיה הנה תופעה טבעית והגיונית, אך הגבול בין רצוי למצוי דק יותר מתמיד. היו ערים וזכרו כי הכלים אצלכם הורים יקרים, הכלים אצלכם.
