בחלק א’ הבנו כי הדם הוא נוזל המכיל פלזמה ומלחים, מים, חלבונים, טסיות, תאי דם אדומים ולבנים. בחלק זה נציג מחלות דמיות המערבות חלק אחד או מיני רבים ומונעות מהדם לבצע את תפקידו. מחלות דם רבות הן על רקע גנטי, חלקן מהוות תופעות לוואי לטיפול תרופתי או אף תוצאה לחוסרים ברכיבי מזון הנצרכים (או לא) ביום יום.
אלעד גורפינקל – אוסטאופת DO, ספורטרפיה ומאמן כושר
להלן המחלות:
אנמיה
מדובר במצב המתאר מחסור בתאי דם. זוהי התלונה הנפוצה ביותר בהמטולוגיה בכל קבוצות גיל, מפעוט ועד קשיש במוסד. אנמיה אינה בדיוק מחלה כי אם קובץ מצבים הקשורים לאטיולוגיות שונות. היא מוגדרת כמצב בו רמת ההמוגלובין בדם נמוכה מהנורמה ומלבד מצבים אותם נתאר, היא יכולה להופיע כתופעה נלווית במצב של תעוקת לב יציבה, אי ספיקת לב, אסתמה או COPD (מחלת ריאות חסימתית כרונית).
ניתן לבדל אנמיה ל – 3 מצבים:
1 .אנמיה היפופלסטית: מיעוט אריתרוציטים (תאי דם אדומים) בשל הפקה ירודה.
2 .אנמיה המוליטית: הכחדת אריתרוציטים בלתי תקינים בטרם עת.
3 .דמם
מתי נחשוד באנמיה?
- סחרחורת וטכיקרדיה (דופק מואץ) בפעילות
- עייפות, תשישות, סיבולת ירודה
- כאשר קיים עבר רפואי אישי או סיפור משפחתי
- כאשר הסימנים מופיעים במקביל לשימוש באלכוהול או לנטילת תרופות שונות
- כאשר התופעות נלוות בעת קבלת ווסת
- בעת דמם מדרכי העיכול
אנמיה ממחסור בברזל – האנמיה השכיחה ביותר, בכל קבוצות גיל, גם בעולם המערבי ועוד יותר בעולם המתפתח. אבחנת אנמיה ממחסור בברזל מחייבת בירור למקור לדימום היכול להיות גלוי או סמוי. סיבה שכיחה למחסור בברזל באוכלוסיה הצעירה עד עמידה הנה תרומות דם תכופות. תרומה מעבר לאחת לשנה מחייבת טיפול בתכשיר ברזל. הבדיקה האולטימטיבית הנה דגימת מח עצם. עם זאת, הבדיקה המעבדתית מס’ 1 למדידת משק הברזל בגוף הנה מדידת רמת הפריטין המהווה את צורת ההגירה של יסוד הברזל בגופנו. מחסור בברזל מקשה על הרכבת ההמוגלובין והאריתרוציטים (תאי דם אדומים) המשתחררים נושאים פחות ממנו לכן הם קטנים מהרגיל.
אנמיה ממחסור בחומצה פולית או בוויטמין B12 – באנמיה זו קיים פגם בסינתזת ה-DNA ולכן תאי הדם פה גדולים מהרגיל דבר המקשה עליהם לצאת ממוח העצם, חלקם אף הם נכחדים במח העצם עצמו.
באילו מזונות נמצא חומצה פולית? בדומה לברזל, מוצאים אותה במיני מזונות רבים ובפרט בעלים ירוקים ופירות, בכבד, בדגים, בדגנים ובקטניות.
חשוב גם לציין כי בתהליך ההיריון ובכלל בעת אנמיה המוליטית נדרש ליטול תוספת חומצת פולית ורצוי (תוך התייעצות עם איש מקצוע הממחה בתוספי תזונה) ליטול אותה יחד עם תכשיר ברזל מכיוון שהטיפול מכניס את מח העצם למצב רגנרטיבי כלומר לתהליך ריפוי וייצור.
עוד אוכלוסיה פגיעה הנה אוכלוסיית פעוטות הניזונים באופן בלעדי מחלב עזים שם כמות החומצה הפולית כמעט אפסית. אנמיה בגיל זה עלולה לגרום לבעיות בצמיחה.
בהקשר לויטמין B12, ניתן לקבלו כמעט בכל המאכלים מין החי. לצמחוניים שבנינו רצוי לדעת כי מספיקים לגוף 4 שנים כדי לכלות את מאגרי ויטמין זה מה גם כי החומצה הפולית מגבה באופן חלקי על המחסור ולכן מחסור על רקע תזונתי בלבד יופיע רק לאחר כמה שנות דיאטה צמחונית חסרת ויטמין זה. פרטי מזון נוספים המכילים B12 הם מוצרים מועשרים בקובלמין כמו דגנים ומוצרי סויה תעשייתיים.
תסמיני אנמיה על רקע מחסור בחומצה פולית וויטמין B12:
לאנמיה ממחסור בחומצת פולית אין תסמינים ספציפיים, אבל למחסור בוויטמין B12 תסמינים נוירולוגיים כמו בלבול, נימולים, הפרעות תחושתיות וחוסר שיווי משקל.
המופיליה (דממת)
מחלה מולדת ולא שכיחה במיוחד (אחד ל 10,000 לידות) המתמקדת במערכת הקרישה. בניגוד מוחלט לאנמיה פה מדובר על איבוד דם חד וכאשר זה מגיע ל 30% ומעלה, יהיה צורך בהול להעברה למיון כתוצאה מהלם וסקולרי.
ההמופיליה השכיחה ביותר מכונה המופיליה A ובה קיים מחסור בפקטור קרישה מסוים. מדובר לרוב במחלה המועברות בתורשה. אצל חולי המופיליה קשה, דמם יוכל להופיע כבר לאחר הלידה או במעמד המילה. במקרים קלים מתגלה המחלה בגיל הרך, לאחר פציעות קלות. מחלה בדרגה בינונית מנגד, יכולה להתבטא בחטיבה או בנערות, בעקבות פציעות בפעילות ספורטיבית. כמו כן, קיימת סבירות גבוהה של דימומים במישור הפה, בעיקר בעת בקיעת שיניים. במצבים אלו קשה להשתלט על זרימת הדם ובפרט לאחר חתכים בחיך, בלשון או בשפתיים. 75% משטפי הדם אצל המופילים חלים בתוך מפרקים כאשר הברך הנה היעד מס’ 1. לדאבוננו לא מעט חולי המופיליה קשה הופכים נכים בטרם הגיעו לבגרות. מעבר למפרקים, דמם יכול להופיע אצלם בכל איבר או רקמה כמו דמם במערכת העיכול, דמם תוך שרירי ועוד. דמם המתפשט לכל הכיוונים עלול לגרום ללחץ חיצוני על עצבים היקפיים ולגרום לנזק בלתי הפיך בו והמטופל יישאר עם תלונות עצביות של נימול, חולשה ודלדול שריר.
אזורי דמם נוספים – דרכי נשימה עליונות, דרכי שתן, דרכי עיכול ודימומים תוך גולגלתיים, אלו המסוכנים ביותר ודורשים טיפול בהול. הטיפול במרה זה ניתן לרוב בבית המטופל וחשוב להתחילו מוקדם ככל האפשר.
טיפול מניעתי לדמם:
- שימוש בקירור לקראת פעולה כירורגית, ניקור מותני או עקירות שיניים
- טיפולי שיניים תכופים
- הימנעות מהזרקות אל תוך השריר
- איסור על שימוש באספירין ו – NSAID
לוקמיה
שגשוג אנרכי ובלתי מבוקר של לויקוציטים (תד”ל), בעיקר במח העצם. איברי מטרה נוספים בהם נפוצה הפקת התאים לוקימיים הנם העור, הריריות וקרום המוח. הסיבות ללוקמיה שונות. נמצא כי קיים גורם גנטי תורשתי וגם גורמים סביבתיים כמו בנזן וכמותרפיה.
מחקרים חדשים מראים שמוטציות רבות חלות כבר בחיי העובר.
קיימים ארבעה סוגי לוקמיה השכיחים: AML – CML – ALL – CLL
- AML (Acute myelogenous leukemi) – יכולה להופיע בכל גיל כאשר ההיראות עולה עם הגיל. כעקרון, היא מתגלה באופן טיפוסי בגיל 60 עד 70 ולצערנו הרב יכולת החלמה (הפרוגנוזה) מחמירה מאד ככל שעולה הגיל. התמותה נובעת במרבית המקרים מזיהומים ודימומים בלתי נשלטים AML המופיעה בגיל צעיר יותר – יש לה פרוגנוזה טובה ולאחר 5 שנות הישרדות נחשב המצב כהחלמה.
2 . CML – הלוקמיה הנפוצה בקרב הקשישים כאשר הגיל הממוצע בעת האבחנה הנו 55 עד 60.ברוב המקרים לוקמיה זו היא אתסמינית, אך אם השגשוג רב מדי יכולים להופיע תלונות של בלבול, קוצר נשימה, הפטוספלנומגליה (טחול וכבד מוגדלים), תשישות וירידה במשקל.
הטיפול המקובל בשלב הכרוני של CML מבוסס על טיפול כמותרפי קל ופומי. עם זאת הטיפול אינו גורם להחלמה ואינו מונע את המעבר ללוקמיה חדה.
ALL . 3 – החדה והנפוצה ביותר בילדות. הגיל הממוצע באבחנה הוא 4 שנים. בנוסף, יותר בנים מאשר בנות לוקים בלוקמיה חדה זו ואחרי גיל 15 המחלה נחשבת לנדירה. הסימנים כוללים כאב בטן, הפטוספלנומגליה, כאב בעצמות, כאבי ראש מלווים בהקאות:. תתכן גם התפשטות לקרום המוח. למחצית מהילדים עם ALL קשריות לימפה מוגדלות כמו כן, ב – ALL שיעור ההישרדות לאחר 5 שנים הנו 80% מלבד ילדים מבוגרים יותר, שם התמותה פי 2 גבוהה יותר.
הטיפול נע בין כימותרפיה להשתלת תאי גזע.
4. CLL – (Chronic lymphocytic leukemia) – נפוץ, בעיקר בקרב מבוגרים ולרוב נטולת כל סימפטומים במשך שנים (עד ההתפרצות והשגשוג). נקשר לכרומוזום “פילדלפיה” האחראי למספר מוטציות גנטיות.
סימפטומים אפשריים בלוקמיה:
- פגיעה במצב הכללי, תשישות , אנמיה וחום
- רקמה גרורתית
- זיהומים חריגים שכאשר מחמירים מהווה המצב כמסכן חיים
- דימומים פתולוגיים (טסיות)
- כאב בעצמות בעל מאפיינים דלקתיים
- דינמיקה של החמרה
- מעיר משינה וקישיון בוקר ארוך
- לא מגיב כמעט לאנלגטיקה או ל- NSAIDS
- נגעים בעור, נגעים בריריות והיפרטרופיית (עיבוי) חניכיים
- כאבי בטן
- יתכן מצב של כבד או טחול מוגדלים (Hepatosplenomegaly)
לימפומה
מדובר בממאירות אשר מקורה בתאים לימפואידים ובפרט בקשריות לימפה. הלימפומה יכולה להתחיל בכל אזור בו קימות בלוטות לימפה. במקרים נדירים יותר הלימפומה מתפתחת ברקמה לימפואידית מחוץ לבלוטות הלימפה: בכבד, בקיבה או טחול ואפילו במח העצם.
מחלת הודג’קין – סוג של לימפומה בו שיעור ההחלמה מרשים ביותר (למעלה מ – 75%). קיימים שני גילים אופייניים בגילוי המחלה: צעירים בני 15 עד 35 ועמידים בני 55 ומעלה. הפתיח הטיפוסי למחלת הודג’קין הנו קשרית לימפה מוגדלת באזור הצוואר. מצב נטול כאב. בנוסף, יתכנו אזורים נוספים כמו האזור שמעל עצם הבריח, בית השחי או בין הריאות.
בבדיקות מעבדה : ספירת הדם ברמת העיקרון פחות או יותר תקינה, אלא אם הגידול התפשט אל תוך מח העצם.
מאפיינים נוספים למחלת הודג’קין:
- אנמיה דלקתית שכיחה במחלת הודג’קין
- לשקיעת דם גבוהה ערך פרוגנוסטי מחמיר
- מחלת הודג’קין מגיבה היטב לטיפול קרינתי. עם זאת, בטיפולים כמותרפיים והקרנות יש לקחת בחשבון את ההשלכות ארוכות טווח העולות להופיע: סרטן ריאות, סרטן השד, לוקמיה, סרטן בלוטת המגן ואף עקרות.
- בכל השלבים, מטרת הטיפול היא השגת החלמה סופית.
לימפומה אשר אינה הודג’קין – שכיחותה נמצאת בעליה מתמדת בעשורים האחרונים כאשר הגיל הטיפוסי בעת אבחנתה עומד על 65. מחלה זאת נמצאת במקום ה – 7 בשכיחות כלל אבחנות הסרטן.
מיאלומה נפוצה
ממאירות של הדם בה הסיבה העיקרית לתמותה הנה זיהומית. הגיל הממוצע בעת האבחנה הנו 70 ונדיר יהיה למצוא מקרים תחת גיל 40. מקור המחלה הוא בפלסמוציטים. מדובר בתאים המפיקים חומרים המאיצים את פעילות האוסטיאוקלסטים (חומר הורס עצם). נוצר מצב בו מתהווים נגעים בתוך העצמות וכתוצאה מכך יכולים להיווצר שברים פתולוגיים ועודף סידן בדם (היפרקלצמיה), מצב שלעתים מסכן את החיים.
החוליות המותניות מעורבות במקרים רבים כך שהביטוי הקליני הנו כאב מותני אשר יכול להחמיר בצורה ניכרת אם יתפתח שבר פחות או יותר ספונטני בחוליה. הסיבוך באזור זה הנו לחץ על חוט השדרה עם ביטוי נוירולוגי בגפיים ובשליטה על הסוגרים.
כשהמחלה מתקדמת נוצרים סיבוכים כתוצאה מאי תפקוד מח העצם ומהצפת הדם בחלבון המכונה M. נוצרת צמיגיות יתר של הדם: דבר שיכול לגרום לדמם אפי (אפיסטקסיס), כאבי ראש, אי ספיקת לב, שינוים בראיה ותסמינים נוירולוגיים אחרים. בנוסף תתכן אי ספיקת כליות כרונית, אנמיה המלווה בתלונות של תשישות.
הטיפול יכלול כימותרפיה, רדיותרפיה מקומית המכוונת לנגעים בעצם, ביפוספונטים (תרופות מונעות דלדול עצם) ופלסמפרזיס כפתרון לצמיגיות יתר של הדם.
לחץ הדם?
על לחץ דם, השפעותיו ודרכי הטיפול בו ניתן לכתוב מגילות שלמות מכיוון שהוא מהווה בעיה לכל בני האדם ובכל גיל במידה ודדיו גבוהים. למזלנו דרכי הטיפול בו רבות וויסותו ניתן לשליטה במרבית המקרים בעזרת תרופות ושינויים של אורחות החיים. ישנן הגדרות שונות למדד לחץ דם נורמאלי. לחץ דם תקין במנוחה הוא בין 100 ל 140 מ”כ סיסטולי ובין 60 ל 90 מ”כ דיאסטולי. לחץ דם גבוה, אם כך, מוגדר אם מדדיו עומדים על 140/90 מ”כ ומעלה. עוד על לחץ דם בכתבה נפרדת.
לסיכום
בשתי הכתבות האחרונות למדנו מעט על מערכת הדם האמונה על העברת נוזל החיים לאורך רקמות ותאי הגוף. הכרנו מעט את מרכיביו ונחשפנו למחלות המאפיינות פגיעה במערכת זו. מחלות של מערכת זו יכולות לגרום למגוון רחב של סימפטומים וביניהם עייפות, חולשה וקשיי שינה (בעיקר באנמיה), חום, זיהומים, כאבי ראש, לימפה נפוחה ואפילו דימום וקריש דם. מלבד בעיות דמיות הולכתיות אותן תארנו ישנן סיבות נוספות העלולות לפגוע בתחלופת הדם וזרימתו כמו למשל דקירה, מחזור נשי, בעיות במערכת העיכול והשתן, ניתוח, לידה, שימוש בסמים ועוד. במידה ואתם חשים כי משהו אינו כתמול שלשום, אנא בקרו רופא בהקדם והיו עם יד על הדופק.
