כדי להיות מוזיקאי בריא יותר וכדי לנגן טוב יותר יהיה זה דבר חיוני ואף הכרחי, לבצע חימום בקביעות לקראת כל סשן נגינתי או שירתי. כאשר מוקדי גוף חמים הם מצויים במצב מופחת סיכוי לפציעות ומכאוב באופן משמעותי. על חשיבות החימום וסוגיו, בכתבה הבאה.
אלעד גורפינקל – אוסטאופתיה, טיפול ושיקום פציעות מוזיקה
ספורטאי מקצועי לא יעלה על דעתו להתאמן ובטח שלא להתחרות מבלי לבצע חימום משמעותי לקראת פעולות אלה וכך צריך להיות גם בקרב מוזיקאי (מקצועי או חובב).
מפרק בעל טווח תנועה מלא וגמישות רבה יזכה ליהנות מביטחון תנועתי העלול למנוע פציעה בעת תנועה מהירה ופתאומית (בכל טווח). מפרק שכזה יהנה גם מזרימה דמית עשירה לשרירים המניעים אותו ולרקמות השכנות. הוא אף ישמור על אנרגיה וינצלה ביעילות לכווץ השרירים ולפיתוח מהירות וסיבולת. באופן כללי, ניתן להסיק כי גמישות תקינה (לא מוגזמת) לא תשפר רק את יכולת הנגינה אלא גם תעזור למפרק לעבוד בתאום עם שאר המפרקים.
מה הוא מפרק ואיך הוא נקשר לטווח התנועה?
מפרק הנו זוג עצמות (או יותר) הנפגשות במעין צומת ושם מתאפשרת תנועה (בעזרת רקמות חיבור שונות).
גורמים המשפיעים על תנועת המפרק:
- גורמים תוך מפרקיים – סחוסים, רצועות, מבנה אנטומי גרמי
- גורמים חוץ מפרקיים – גידים, שרירים, רצועות, פאשיה, עור, בורסה וקפסולה
- גנטיקה, גיל, מין ומבנה גוף
- מצבים פתולוגיים – דלקות פרקים, פציעות טראומתיות, סביבת עבודה ומחייה, טמפרטורה
- מצב נפשי
כאשר אדם מבצע חימום עליו להבין כי בפעולה זו יוטל עומס על רקמות רבות ועל כן עליו לבצע זאת בצורה הדרגתית ולאורך זמן.
בעולם המוזיקה נהוג להכין את הגוף למשימה הנדרשת כדי למנוע פציעות ולשפר את היכולות המוטוריות. החימום כשמו כן הוא, מביא תועלת רבה לגוף. הוא מגביר את מהירות התגובה בכך שמשפר את ההולכה העצבית והדמית. מכך משתמע כי יכולת התנועה, תפקוד הלב, האוורור הריאתי והמערכת ההורמונאלית גם הם מראים שיפור בעל השפעה. עם זאת, טרם הוכח כי החימום אחראי ישירות על הופעת פציעות מוזיקאים.
אז למה לחמם?
מלבד שחרור שירירים, גידים ופאשיה מביא החימום לעלייה בזרימת הדם ונוזל הלימפה. משמעות הדבר היא בעצם אספקת דם עשיר בחמצן וחומרי מזון לתאי השריר האקטיביים מחד ופינוי פסולת מחוץ לתא ולגוף מאידך. חימום יעיל אם כך יביא לשיפור בטווח התנועה, במהירותה ובתגובתיות הגוף.
מאפייני החימום של המוזיקאי
- את מרבית החימומים רצוי לבצע ללא מגע עם כלי הנגינה.
- לא להתבייש למצוא פינה מאחורי הקלעים, על הבמה או בכל מקום ולהתחיל עם חימום כללי של הגוף כמו Jumping jacks, הליכה במקום, הנעות אגן, צוואר וכתפיים, בעיטות לכל כיוון ועוד.
- המשך החימום יהיה ממוקד צוואר, שורש כף יד, מרפק ואצבעות.
- יש להתחשב בגיל המוזיקאי, ברמת ביצועיו, בשעות היום בהן מנגן, בטמפרטורת החדר ועוד.
- לאחר ביצוע החימום יש להתחמם עם כלי הנגינה (נגינה שקטה, סולמות ועוד).
דגשים עבור ההורה של הנגן הצעיר
- יש לבחור מורה השם דגש על היכולות הפיזיות של התלמיד כמו גם על מגבלותיו, מבנה גופו, יציבותו ונכונותו לנגן. אם המוזיקאי נאבק בכלי הנגינה, בהחזקתו ותפעולו, יש לברר מדוע ולפעול לתיקון המצב.
- נגינה על כלי איננה צריכה להיות עבודת פרך או מאבק מתיש ומאוס, שכן במצב זה קשה יהיה לחוות תשוקה ולקבל השראה, אלא קל יהיה לחוות כאבים פיזיים שבמהרה יומרו לתחושות מיצוי ואף גועל ומיאוס.
דגשים עבור המורה לתלמידיו
- יש לשים דגש על הדיוק בכח שיש להשקיע בכל רגע נתון של נגינה.
- יש לבדוק ולבחון את יציבו הגופנית של המוזיקאי (הנה כתבה בנושא יציבה).
- יש לתת הדרכה הקשורה לתנועות חזרתיות, להגביל את משך הנגינה הרצופה, שיפור טכניקות ומינון עצימויות.
- חשוב להתאים את עמוד התווים, המוזב, התאורה ועוד.
- על המורה להכיר את מבנה גופו של המוזיקאי, האנטומיה הכללית שלו, רמת גמישותו, דלקות מפרקים, מצב נפשי וכל מחלת רקע אחרת.
- רצוי לבצע תאום צפיות בין המורה, לתלמידו ולסביבה (חברים, הרכב, תזמורת ועוד). הכוונה לשעות הנגינה הנדרשות, היצירות הנלמדות, אודישנים ועוד.
