קרה לכם שנכנסתם למבחן ועצם ההתרגשות הבחנתם כי מרבית החומר עליו שקדתם נעלם מזיכרונכם או אולי שצעקתם בבהלה כשמקק הופיע בסמוך לכף רגלכם?
נערך ותורגם על ידי: מרינה פובולוצקי
דאגה, תחושת איום, פחד או עצבנות יגרמו לגוף להפעיל את מנגנון ה- stress response אשר גורם לגוף להפריש דרך זרם הדם הורמוני סטרס. הורמונים אלו מגיעים למקומות שונים ברחבי הגוף וגורמים לסימפטומים פיזיולוגיים, פסיכולוגיים ולשינויים רגשיים או קוגניטיביים המגבירים את יכולת הגוף להתמודד עם האיום, התמודדות המתפלגת ל-3: להילחם, לברוח או לקפוא: flight – fight – Freez.
חלק מתגובת החירום הזו הוא קודם כל לזרז את ריקון המעיים על מנת שהאדם לא יצטרך לרוקן אותם באמצע הלחימה או הבריחה. פעולה נוספת של תגובת החירום הוא לעכב את פעולת העיכול, כך שיהיו לגוף כמה שיותר משאבי מערכת זמינים לתגובת ההישרדות.
כאשר תגובת הסטרס מופיעה לעתים רחוקות הגוף מסוגל לחזור ממצב חוסר האיזון ההורמונלי דיי מהר ובהצלחה רבה, אך אם הגוף חווה באופן תדיר את תגובת החירום הוא עלול להישאר במצב semi hyperstimulated, בה הורמוני הסטרס נשארים מגורים.
גוף שהופך ל stress – response hyperstimulated יכול להציג סימפטומים וסימנים של תגובת חירום גם כשאין שום איום ברגע נתון (!!!)
שלשול הוא דוגמא לתגובה של שני המצבים האלה. גם stresse response נורמלי וגם hyperstimulation משפיעות על הגוף.
הנתון המעניין הוא שכבר ברגע שאנחנו מתחילים לחשוב שיש סכנה, הגוף מפעיל את ה stress response שנותנת לגוף את היכולת להתמודד עם האיום: להילחם או לברוח.
הסיבה שהורמונים אלו מסוגלים לחולל כזו תגובה היא כי הם לנוכח עצמתם הרבה.
מה השפעת הורמוני הסטרס על הגוף?
ראשית ניתן לתאר זאת כפרץ אנרגיה השוטף את הגוף. המודעות וההבנה הקוגניטיבית גדלות ובנוסף הנשימה משתנת וקצב הלב עולה. כמו כן מערכת העצבים מגורה והחושים מתחדדים (כיווצי שרירים הם תופעה שכיחה).
ניתן גם להבחין בשינויים בתפקוד מערכת העיכול, שינויים בתפקוד המוח, היצירות כלי דם, שינוי בזרימת הדם ועוד.
תגובות אלו ממשיכות להתקיים כל עוד הורמוני הסטרס פעילים בזרם הדם אם בגלל צורך הישרדותי אמתי שמתקיים באותו רגע או רק מחשבה על הישרדות.
שלבי התגובה לסטרס חלים על הגוף מיד לאחר החשיפה לסכנה. שלב הזיהוי נמשך עם אזעקה בה הורמוני הסטרס מופרשים לזרם הדם.
עוצמת תגובת הסטרס והשינויים ההורמונליים היא פרופורציאונאלית לתפיסת הסכנה האינדיווידואלית של כל אחד.
אם עולה המחשבה על סכנה, לא תמיד נרגיש את תגובת הסטרס, אבל ההורמונים תמיד יהיו מופרשים ואברי המטרה תמיד יחוו שינויים הורמונליים. השיא ההורמונלי מתרחש רגע אחרי התפרצות ההורמונים אל זרם הדם והוא נמשך כל עוד ההורמונים נשארים פעילים.
התאוששות: כאשר אנחנו מבינים שהסכנה חלפה, הגוף מפסיק לייצר תגובת סטרס, כלומר הורמוני הסטרס שלא נוצלו מופרשים מהגוף, והגוף נכנס לשלב ההתאוששות (שנגרמו מהשינויים ההורמונליים). לבסוף הגוף יתאושש יתאושש ויחזור למצבו הרגיל.
