היא נדירה מאוד ואופיינית לתינוקות בני חצי שנה ומטה. למען האמת, היא הסיבה העיקרית למוות תינוקות עד גיל זה ורבים חוקרים אותה כבר שנים מבלי למצוא הסבר חד משמעי להופעתה האכזרית. על תסמונת המוות בעריסה ועל דרכים להפחתת סיכויי התרחשותה בכתבה הבאה.
מאת: גורפינקל אלעד – אוסטאופת DO / באדיבות קארין טאוב (ז”ל) – דולה
מוות בעריסה – sudden infant death syndrome) SIDS) הוא תסמונת מעוררת חרדות ופחדים בקרב הורים שזה עתה הביאו ילד לעולם ובפרט כאשר מדובר בפגים. תסמונת זו אחראית למרבית מקרי המוות הפתאומי ולא צפוי של תינוקות בני יומם ועד גיל שנה. במרבית המקרים נותר המוות כתעלומה וחקירתנו נעשית על דרך השלילה בה שוללים גורמים נוספים (תאונות, מחלות, חשיפה לרעלים ועוד) ורק בסוף מחליטים כי מדובר ב – SIDS.
בישראל, על פי הלמ”ס נולדים סביב 140,000 תינוקות בשנה ומתוכם סביב 40 מתים באופן פתאומי ומפתיע (מספר הנמצא במגמת ירידה משמעותית בישראל). נתון מעניין נוסף מצביע על שכיחות כפולה בקרב האוכלוסייה הלא יהודית והבדואית.
הסיבות והגורמים לתסמונת עדיין בגדר סימן שאלה. העובדה כי ההבדל בין תינוקות רבים שמתו מתסמונת מוות בעריסה לעומת מוות מסיבה ידועה אינם ניכרים לעין, מעלה את השאלה האם אולי מדובר בפגם גנטי כזה או אחר המציב אותם בסכנה? פגם שקשה לאתרו.
ישנן השערות רפואיות רבות המנסות להוכיח קשר לבעיות לב, בעיות בדרכי הנשימה, בעיות נוירולוגיות, פגם גנטי ועוד. מחקר אחד שפורסם במגזין רפואי נחשב מצא קשר למחסור בסרוטנין. המחקר, אשר נעשה בבוסטון, השווה בין תינוקות שמתו מסיבה ידועה לקבוצת תינוקות שמתו מתסמונת מוות בעריסה.
המחקר בחן את גזע המוח שלהם ומצא רמות נמוכות של סרוטנין בקרב מתי התסמונת מאשר בקרב אלו אשר נפטרו מסיבה ידועה (רמות נמוכות ב – 25%). בנוסף, נמצא במחקר כי לרוב רובם של התינוקות שמתו מוות בעריסה היה גורם סיכון אחד או יותר, כאלו המהווים סכנה ממשית ואותם נפרט בהמשך.
המחקר הזה שם את נושא הסרוטנין בקדמת הבמה. מדובר בשחקן מרכזי האחראי על וויסות מערכות רבות כמו לחץ דם, נשימה, טמפרטורת גוף, מנגנון ההתעוררות ועוד כאלה הנראים כקשורים למוות בעריסה (זיהוי חסר בחמצן והתעוררות אינסטינקטיבית).
גורמי הסיכון למוות בעריסה
- שכיבה על הבטן
ידוע כי שכיבה על הבטן מהווה גורם סיכון לתמותה כתוצאה מחנק (פליטות, חפצים ושמיכות) ועם עובדה אחת קשה להתווכח והיא שאחוז ניכר מהתינוקות שמתו מתסמונת המוות בעריסה נמצאו שכובים על בטנם. חוקרי מקרים אלו משערים כי שכיבה על הבטן חוסמת את דרכי הנשימה התחתונות ובמידה ופתחי האוויר נחסמים יהווה הדבר סיכון גדול.
יש להשכיב את התינוק לישון על הגב. כמובן שחלק משיפור המוטוריקה של התינוק וחיזוקו כוללים שכיבה על הבטן ולכן ההנחיות נועדות בעיקר לשלבי שינה ולא במצב ערות.
השערה נוספת בודקת קשר בין שכיבה בטנית ללחץ מכאני על העורק הבין חוליתי (Inter vertebral arteries) האחראי על חלק משמעותי מאספקת הדם למוח.
- שמיכה גדולה העוטפת את הראש
מלבד שכיבה על הבטן המהווה סכנה ממשית בקרב תינוקות בעלי פוטנציאל למוות בעריסה, כיסוי מלא של הראש (ובפרט בשכיבה על הבטן) עלול להוות גורם חנק בשל העליה בריכוז גזים הנפלטים בנשימת התינוק (CO2) ובמקביל הפחתה בריכוז החמצן בחלל הסגור.
- חימום יתר של החדר
רצוי לשמור על טמפרטורה של 22 – 23 מעלות
- הלבשת יתר
יש לשמור על חום גוף התינוק אבל לא להגזים עד אשר יתאזן מנגנון וויסות הטמפרטורה הטבעי
- עישון
יש להימנע מעישון בסביבת התינוק ובפרט בזמן ההיריון. באם לתינוק קיים פגם נשימתי (סמוי או מוכר) אז שאיפת עשן סיגריות (ובכלל) לא תטיב עמו ואף עלולה להיות הרת אסון. מרבית התינוקות שמתו הם ילדי מעשנים.
ההנחיות למניעת מוות בעריסה
על פי משרד הבריאות הישראלי והאגודה האמריקאית לרפואת ילדים:
- יש לאוורר את חדרו של התינוק מדי יום ולשמור על סביבה סטרילית ככל שניתן כדי לא לחשוף אותו ללכלוך ומזהמים.
- יש להשכיב את התינוק על גבו כאשר ישן. שכיבה על הצד ועל הבטן מכפילה ואף משלשת את הסיכוי למוות בעריסה בשינה.
- הימנעו ממזרן רך וממשטח מקומט. ודאו כי הוא מתוח ונקי מחפצים (בובות, כריות, כובע על הראש ועוד).
- אין להשתמש בסל – קל או כיסא בטיחות כמשטח שינה קבוע.
- לא לישון עם הבייבי באותה מיטה ובפרט לא לצד הורים מעשנים. לינה משותפת היא גורם מוכר למוות בעריסה ובפרט כאשר החדר אינו מאוורר.
- להציע מוצץ לקראת שינה. נמצא כי מוצץ מפחית סיכון משמעותי למוות בעריסה.
- אם הילד זוכה לאם מניקה הרי הוא הרוויח. מחקר מ2012 הראה כי חלב אם מפחית 40% (בקירוב) את הסיכויים למוות בעריסה.
במידה וסבא, סבתא או אדם אחר שומר על התינוק, יש ליידע אותו בנושא ולהדריכו.
לסיכום
מדובר במוות נוראי של היקר מכל ולא די בכך, מוות המגיע במפתיע מכיוון שהתינוק לא משמיע אותות מצוקה. הוא פשוט לא קם. כל הורה לילד בן יומו נדרש להקפיד על ערנות מלאה בכל עת. עליו לוודא כי הוא פועל בהתאם להנחיות שצוינו מעלה בין אם מדובר בתנוחות שינה, בטמפרטורת החדר, סביבת השינה ועוד.
