מרפס – מי אתה?

אם תניחו את האצבעות על ראשו של תינוק תבחינו וודאי ב – 2 מקטעים רכים במקום עצם. מדובר במצב תקין בשם מרפס (פונטנלה) בו מספר עצמות טרם התחברו לכדי עצם אחת. על סוגי המרפסים ומצבים רפואיים הנקשרים אליהם, בכתבה הבאה.

אלעד גורפינקל – אוסטאופת DO, מעסה רפואי, מאמן כושר


 

בשונה מגולגולת בוגרת, גולגולת התינוק אינה נחשבת לשלמה כלומר, עצמותיה לא התגרמו באופן סופי והמרווח שנוצר ביניהן חיוני ביותר. הוא מאפשר לאותן עצמות לזוז ולעבור באופן חלק בתעלת הלידה וגם מעניק חלל המאפשר למוח להמשיך ולגדול.

גולגולת האדם בנויה מלמעלה מ – 20 עצמות היוצרות עשרות מפרקים שונים.
“מרפס” – או בפי הרופאים ” FONTANALE ” הנו המרווח בין מספר עצמות גולגולת.

ישנם מספר מרפסים בגולגולת התינוק והעיקריים שביניהם:

  • מרפס קידמי – מהווה את החיבור בין עצמות המצח הימיני והשמאלי ובין העצמות הפרייטאליות (ימין ושמאל) הממוקמות מיד מאחור.
  • מרפס אחורי – מהווה את החיבור בין אותן עצמות פרייטאליות (ימין ושמאל) ועצמות העורף (אוקסיפיטאליות) מימין ומשמאל.
  • כמו כן ישנם ”תפרים” (או בפי הרופאים SUTURE)  המשמשים כמרווחים בין 2 עצמות בלבד. תפר רוחב  (קורונאלי)  בקו רוחב בין עצמות מצח לעצמות צד ותפר אורך  (סגיטלי)  בקו אורך בין שתי עצמות הצד ימין ושמאל.

מטרת המרפסים והתפרים היא לאפשר למוח התינוק לגדול באופן תקין.

כל הילודים נולדים עם מרפסים פתוחים וניתן למשש ולהרגיש רקמה רכה (לא עצם) מתחת לעור. גודל המרפס מאוד משתנה והוא נע בטווח שבין 1-6 ס”מ. מרפס תקין משנה את גודלו לאחר הלידה ועם הזמן הוא הולך ונסגר בין גיל שנה לשנה וחצי.

מרפס שנסגר לפני הגיל האידאלי יכול ליצור בעיות של עליה בלחץ התוך גולגולתי מה שעלול לגרום להתפתחות לא תקינה של המוח, להקאות, לכאבי ראש ועוד. לעתים יהיה צורך בניתוח כירורגי לפתיחת הסוטורות שנסגרו טרם זמנן. חשוב לציין גם כי מרפס שנסגר מעבר לגיל האידאלי  עלול להצביע על תת פעילות של בלוטת התריס.

סיבות אפשריות למרפס גדול:

  • תסמונת דאון – Down syndrome
  • ראש מים – Hydrocephalu
  • פיגור גדילה תוך רחמי – Intrauterine growth retardation
  • לידה מוקדמת – Premature birth
  • אכונדרופלזיה – achondroplasia (מחלה תורשתית הפוגעת בגדילת הסחוס והעצם)
  • תת פעילות בלוטת התריס
    מחלת ריקט – Rickets
  1. מרפס בולט – יכול להעיד על מחלות קשות כמו דלקת קרום המוח ואף הידרוצפלוס, המכונה ”ראש מים“. זהו מצב בו נוצר עודף מים בחדרי המוח והוא בא לידי ביטוי  בהיקף ראש גדול במיוחד. בכל מקרה המחשיד בליטה יתרה של המרפס יש לגשת מיד לבדיקה אצל הרופא ובפרט אם התינוק עם חום ושנתו אינה רציפה. אם המרפס בולט בעת בכי אבל משתטח לאחר הבכי אין הדבר מעיד על משהו חריג במרבית המקרים.
  2. מרפס שקוע – הנו מדד להתייבשות. הוא משמש אותנו במעקב אחר כמות היניקה של התינוק היונק. התייבשות לרוב תבוא במקביל להמצאות חיתולים ספוגים כמו גם מצב של קושי בתגובתיות.
  3. מרפס תקין – הנו בגובה העור ולעתים ניתן לראות אותו “נושם”. דבר זה תקין ומראה על בריאות התינוק.

בטיפול האוסטיאופתי, בודקים את הסוטורות (תפרים) של עצמות הגולגולת ובנוסף את אזור המרפסים היכולים לחרוג ולאבד מהסימטריות שלהם, ככל הנראה כתוצאה מלחץ מוגבר או בעקבות הלידה.
לחץ על עצמות הגולגולת יכול לגרום למרפסים להיות קטנים או גדולים מידי בגלל שהמפרקים עדינים מאוד והם עוברים שינויים בעת המעבר בתעלת הלידה (זו סיבה נוספת מדוע כדאי ורצוי להביא את תינוקכם לטיפול ובדיקה כללית גם אם אין סימפטומים או בעיות ברורות).

יש לשים לב למרפס שנסגר לפני גיל 9 חודשים ולמרפס שלא נסגר אחרי 18 חודשים ובהתאם למועד יש לפנות לרופא לשם מעקב אחר היקף הראש וההתפתחות הנאורולוגית.