כשגופינו צעיר הרוב צבוע בוורוד. כושר התנועה אינו בוגד בנו, הזיכרון מפתיע אותנו וההחלמה מפציעות וכאב מהירה באופן יחסי. הזקנה עם זאת, מצליחה גם היא להפתיע אבל במקרים רבים, לא לטובה. ההשוואה בין האדם למכונה היא אולי קצת אבסורדית וקצת אי – רציונאלית אבל לא חבויה היא העובדה שבדומה למכונה גם אנחנו מתעייפים אחרי עשרות שנים רבות על הגלקסיה.
אלעד גורפינקל – אוסטאופתיה, עיסוי ושיקום תנועתי
על מחלות ופתולוגיות הנקשרות לקשישות ואריכות ימים עמלו וכתבו ספרים אין ספור. מחלות מטאבוליות, זיהומיות, מחלות הקשורות לתהליכים תופסי מקום (סרטן) ומחלות גנטיות הן רק חלק ממשפחת המחלות הנערמת עם חלוף השנים. בכתבה הבאה בחרתי להתמקד ב – 3 מחלות ומצבים ידועים ונפוצים אשר המשותף להם הוא הקשר לתנועה, לאורתופדיה ולמצב המכאני של הקשיש. נכיר את מאפייני המחלות: אוסטיאופורוזיס, סרקופניה ואוסטיאוארתריטיס. נביט בדרכים להתמודדות עמן ואיך לא? נציג את הגישה התפעולית ללוקים בהן.
אוסטאופורוזיס
על לחץ הדם גבוה שמענו רבות ויש המכנים אותו “הרוצח השקט”. להבדיל ממנו, את מחלת האוסטיאופורוזיס מכנים רבים “המחלה השקטה” וזאת מכיוון שבמידה ולא מאבחנים אותה בזמן היא תיתן אותותיה רק כאשר מתרחש נזק לאחת העצמות.
אוסטיאופורוזיס הנה מחלה סיסטמית של עצמות הגוף והיא מתאפיינת בירידה מתמשכת בצפיפות העצם.
מה מתרחש בגוף שמשפיע כל כך גם על מערכות פנימיות (עיכול, נשימה, כלי דם ועוד), מצב נפשי ואחוזי תמותה?
מבנה העצם פשוט הולך ונפגע ומסתה מצטמצמת. צמצום מסת העצם באה לידי ביטוי בצורתה הדקיקה והפריכה ומלבד אבחון בעזרת מכשיר ה – DEXA (העושה שימוש בקרני רנטגן), אם נראה עצם אוסטיאפורוטית דרך מיקרוסקופ נגלה חללי אוויר המופיעים בתוכה. חללים אלו מגדילים את הסיכוי לסדקים ושברים המתרחשים בעקבות תנועות חדות או פגיעות בעוצמה בינונית ואף קלה (התעטשות הגורמת לשבר בצלע לדוגמה).
את מחלת האוסטיאופורוזיס נהוג לבדל ל – 2 דרגות:
אוסטאופורוזיס ראשוני
לפני שנכיר את הדרגה הראשונה של המחלה המדוברת יש חשיבות רבה בהצגתה של מצב המכונה “אוסטאופניה“. מצב זה (האחרון) מתאר מחסור של מינרלים בעצם. חומרת המצב במקרה של אוסטאופניה קטנה יותר מזו של האוסטאופורוזיס, אך הוא בהחלט עלולה לנבא את המחלה העיקרית עליה אנו דנים. הסיבות להופעת 2 המחלות הללו הן בעקרן זהות והטיפול המוכר כולל תרופות ושינוי של אורחות החיים.
הסיבות לאוסטאופורוזיס ראשוני:
מסת העצם מושפעת משינויים הורמונליים המתחוללים בגופינו ובעיקר בגוף האישה. תהליך ההתבגרות אצל הנערה ורמות הסידן הנצרכות על ידיה בטרם קבלה מחזור הם פקטורים משמעותיים להתפתחות של אוסטיאופניה. עם זאת, גיל המעבר אצל האישה הוא תקופה בה המערכת ההורמונאלית משתוללת ודי בה כדי לזרז את תהליך דלדול העצם או להתחילו (40% מהנשים מעל גיל 50 סובלות מאוסטיאופורוזיס). בשלב זה סיכוי אלו הסובלים מאוסטיאופניה לפתח אוסטיאופורוזיס הוא גבוה.
כדי להבין יותר על התפתחות העצם נציג שני מושגים:
אוסטיאובלאסט – תא בונה עצם (עד גיל 20 לערך נוטה להתרחש יותר מתהליך ההריסה). אוסטיאוקלאסט – תא הורס עצם (מתרחש יותר מגיל 20 ואילך בהשוואה לתא בונה העצם).
מיום לידתנו אנו חווים תהליך המכונה – Modeling שהוא תהליך טבעי של בניה והרס רקמת עצם. תהליך זה מבוצע על ידי התאים שזה עתה הזכרנו. כאשר עצם נפגעת (שבר למשל) מתחולל לו פלא בגוף המוכר בשם Remodeling. בתהליך זה נוצר קאלוס ולאט לאט נרקמת לה עצם חדשה במוקד השבר. כאשר רקמת העצם חלולה ואוסטיאופורוטית תהליך ה – Remodeling וההחלמה נפגע מאוד.
כאשר אדם אינו עושה כל פעילות גופנית ומקפיד על אורח חיים לא בריא ורצוף רביצות הוא בעצם מחיש את תהליך הריסת העצם ואיבוד הסידן ממנה. מחלות מסוימות כמו קרוהן וצלייאק לדוגמה, גם הן מאיצות את תהליך הריסת העצם. 2 סיבות אלו (חוסר פעילות ומחלות מסוימות) עלולות להביא להחמרה ולהתקדמות המחלה לשלב של אוסטיאופורוזיס משני.
המקומות השכיחים בהם מופיעה מחלת האוסטיאופורוזיס:
שורש כף היד – לרוב לאחר נפילה בה האזור נחבל נעשה קיבוע או גיבוס לתקופה מעט יותר קצרה ממקומות רבים בגוף וזאת מכיוון שהמקום מצוי גם ככה במתח ונוקשות טבעית (בגיל השלישי בעיקר). במצב זה הנפגע מתודרך איך להניע את האזור ללא יצירת עומס וזאת כדי לשמור על גמישות מפרקית הנדרשת לצורך החלמת המקום.
חוליות עמוד השדרה – אחד הסיבוכים הנפוצים מכונה תמט חולייתי. במצב זה גוף החוליה פשוט קורס על החוליה שתחתיה. מרבית המקרים מתרחשים דווקא באזור חוליות החזה (שאמור להיות היציב מבין חוליות עמוד השדרה). יש הטוענים כי הסיבה למיקום זה טמונה בחולשה של שרירי הבטן והגב ובמנח גבי מוקשת (קיפוטי). ישנו גם קשר בין מנח זה ובעיות המתרחשות במערכת הנשימה.
מפרק הירך – אחד המפרקים היציבים והחזקים בגוף. שבר במקום זה הנו קריטי כי משפיע רבות על כושר הניידות שלנו.
מה הם גורמי הסיכון?
הזכרנו כבר כי המחלה נפוצה יותר בקרב נשים בתקופות בהן מתרחשת סערה הורמונלית (גיל הבגרות וגיל המעבר), אך לא רק. למחלה קשר לנטייה גנטית, לתזונה דלת סידן (או עשירה מדי בחלבונים וקפאין), לצריכה מופרזת של אלכוהול, לעישון, נטילת תרופות מסוימות (הפוגעות בספיגת סידן כמו למשל סטרואידים והפרין שהוא סוג של נוגד קרישה) ולמחסור בויטמין D ׁ(החיוני בספיגת סידן בגוף, דבר הנפגע ככל שעולה הגיל). עוד גורמים המשפיעים לרעה על צפיפות העצם הם רמות נמוכות מדי של שומן (רזון), מחלות תת ספיגה (קרוהן, צליאק ועוד) וחוסר פעילות גופנית (עליה נפרט מטה).
בדיקה של צפיפות עצם
קימות 2 בדיקות עיקריות למצב צפיפותה של העצם. האחת מתבססת על גלי קול והשנייה על קרני רנטגן. במרבית המקרים די בבדיקה הראשונה מה גם כי השנייה מלווה בקרינה ואם ניתן לפסוח עליה, הרי זה משובח.
אם נפרט בקצרה על בדיקת גלי הקול נזכיר כי הרעיון העומד מאחוריה הוא הערכה של כמות גלי הקול הנכנסים לגוף ויוצאים ממנו. יציאת כמות גדולה מעידה על מחסור ברקמת עצם שהייתה סופגת אותם במצב תקין. אם לדייק ולומר, ככל שההפרש בין הכמות היוצאת והנכנסת קטן יותר כך גדל לו הסיכון לחלות באוסטיאופורוזיס.
את הבדיקה מבצעים לרוב באזור המותני (Lumbar) או באזור שורש כף היד, 2 אזורים המעידים על מצב רוב עצמות הגוף.
פעילות גופנית ואוסטיאופורוזיס
“אדם פסימי רואה את הקושי בכל הזדמנות ואילו אדם אופטימי רואה הזדמנות בכל קושי”.
(צ’רצ’יל)
כאשר הגוף חבול או חלש ההחלטה לשמור על כושר ולהתמיד בפעילות גופנית דורשת מאמץ רב. מחלה כמו אוסטיאופורוזיס (ועוד רבות אחרות) מחייבת הפעלה תמידית של הגוף ומפרקיו. הפעילות מסייעת לשימור צפיפות העצם הרבה יותר מנטילת טבליות ותוספים (כמו סידן הנספג בעצם כתוצאה מהפעילות הגופנית).
אם קיבלת החלטה המעודדת עצלות ואי מעש עליך להבין כי תהליך דלדול העצם שלך (כחולה אוסטיאופורוזיס בעיקר) יואץ מאוד. נתון זה, די בו כדי לבחור בהזדמנות להשתפר ולייעל את תנועתך. זה הזמן לבחור באופטימיות, כלומר בתנועה.
מה שמתרחש בעת כווץ השרירים ובפרט כעשר מתרגלים בתוספת נשיאת משקל, הוא בעיקר גירוי של אותם תאים הבונים את העצם (אוסטיאובלסטים) ועידוד הסידן להיספג בעצם.
אז מה הפעולות רמות החשיבות הבולמות את בריחת הסידן ומעודדות את פעילות האוסטיאובלסטים (תאים בוני עצם)?
- הגברת קצב הליכה למצב בו קשה לדבר ובהתאם ליכולות
- אימון יציבה ופיתוח שיווי משקל כאשר המטרה העיקרית היא מניעת מעידות ונפילות. לחיזוק זוקפי הגב ושרירי הליבה חשיבות עצומה להשגת מטרה זו. כפי שכבר הזכרנו אחד הסיבוכים שיש למנוע הנו תמט בחוליות. כאשר מתרחש תמט ישנו הליך ניתוחי די מוצלח (בעיקר כאשר מדובר בחוליה או 2) בשם kyphoplasty בו מזרימים אוויר לבלון במטרה ליישר את החוליה ולאחר שהתיישרה מקבעים כדי לשמור על הזקיפות שהושגה.
- אימון כח נושא משקל לחיזוק שרירים. יש להקפיד על תנועתיות מלאה של כל המפרקים, לרבות חוליות עמוד השדרה.
- חיזוק ותרגול של שרירי הנשימה במטרה לפתוח את בית החזה ולאפשר זרימה דמית טובה יותר. שרירי הנשימה והסרעפת בעיקר, תורמים לסחיטת האיברים הביטניים, דבר הגורם לזרימה דמית חזקה וטובה.
מלבד פעילות גופנית, תזונתית וכירורגית, האם ישנו טיפול תרופתי?
מרבית התרופות מבוססות על תחליפי הורמונים המעכבים אוסטיאוקלסטים (תאים הורסי עצם) ומעודדים את התאים המעודדים בנייתה (אוסטיאובלאסטים). התרופות נבדלות אחת מהשנייה באופן נטילתן, באופן פעולתן ובהופעת תועות הלוואי שלהן.
ניתן לסווג את התרופות לשתי קבוצות עיקריות
- תרופות מעכבות אוסטאוקלסטים, כלומר מונעות את פירוק העצם.
- תרופות שמעודדות אוסטאובלסטים, כלומר מגבירות את בניית העצם.
מרבית הטיפולים באוסטיאופורוזיס הנם הורמונאליים (כמו אסטרוגן וקלציטונין) והם נמשכים שנים רבות. הפסקת נטילתן בעקבות אילוצים כאלה ואחרים עלולה להביא לעלייה חדה באובדן העצם. אחד ההורמונים העיקריים המסייע למניעת ההתדרדרות הוא האסטרוגן.
תרופות לדוגמא:
טיבולון – תרופה הורמונאלית סינתטית בעלת אופי אסטרוגני המונעת ירידה בצפיפות העצם.
ביספוספונאט (פוסלן, אלנדרונט) – בולמים את התאים המפרקים את העצם.
ראולוקסיפן – מיועדת לנשים. מפחיתה סיכון לשברים בצוואר הירך, איבוד עצם ותמט חוליות.
הורמון PTH – משפיע ישירו על התאים בוני העצם.
פרוטלטקס – מתאימה בעיקר לנשים לאחר הפסקת הווסת.
סטרונציום ראנאלט – בעלת פילות כפולה של עיכוב בספיגה של העצם ובנייתה.
פרוליה – מונעת ספיגת עצם. יעילה לסובלים מאי ספיקת כליות ומשפיעה חודשים רבים לאחר כל טיפול.
קונבריזה – בעיקר לנשים שעברו את גיל המעבר. לתרופה השפעה חיובית על העצם ועל פרופיל השומנים.
מאחר וכתבתנו דנה בבני הגיל השלישי ואילך חשוב יהיה לציין כי מחקרים רבים ובפרט מחקר שנעשה במחקר לחקר העצמות בקנדה MCGM הוכיחו כי אין שום תרופה המונעת את תהליך דלדול העצם באופן מוחלט. עם זאת הן מפחיתות את הסכנה לשברים בעשרות אחוזים ובעיקר שברים בחוליות עמוד השדרה. למרות שלל התרופות, שברים בצוואר הירך שכיחים מאוד בקרב קשישים.
בחלק זה הכרנו את מחלת האוסטאופורוזיס האופיינית לבני הגיל השלישי. הבנו איך מזהים אותה ומה הם הדגשים האימוניים שעל הלוקים בה להקפיד. בפרק הבא נכיר את מחלת הסרקופניה ואת דלקת הפרקים. נבין את השפעותיהן ונחשף לדרכי האימון המומלצים עבור החולים.
