האם מומלץ לנתח במקרה של פריצת דיסק?
פריצת דיסק נחשבת לאירוע אקוטי כואב מאוד שעלול לגרום לחולשת שרירים ותחושות כמו נימולים, הירדמויות, עקצוצים, זרמים ועוד.
כאשר מדובר בפריצת דיסק מותני עלולה להופיע גם הפרעה במתן שתן ואי שליטה על סוגרים מה שמעיד לרוב (לא בהכרח) על חומרתה הרבה של הפציעה.
הפתרון שרבים בוחרים לקבל הוא זריקת משכך באופן מיידי ובנוסף טיפולים שמרניים, קרי פזיותרפיה, אוסטאופתיה, עיסוי, דיקור ועוד (לרשימת המקצועות).
כאשר הכאב מחריף או ממשיך ללא כל שיפור חרף הטיפולים השמרניים וזאת למשך חודשיים לפחות לאחר פרוץ הדיסק (או ליתר דיוק, פריצת הנוזל את דפנות הדיסק הבין חולייתי) יש לשקול התערבות רפואית אשר תפחית את הלחץ שנוצר על חוט השדרה או על שורשי העצבים באזור.
במידה והוחלט על הליך כירורגי כדאי לשקול לבחור בכזה הנעשה בעזרת טכנולוגיה מתקדמת בגישה “זעיר פולשנית” הנעשית עם מיקרוסקופ וצינורות המרחיבות את הרקמות הרכות (שרירים, גידים, רצועות, דיסק).
כאשר מדובר בפריצה צווארית (שהשלכותיה כוללות הירדמויות, נימולים, עקצוצים או כאב לאורך הזרוע ועד כף היד), יבחר המנתח גם כן בגישה זו ויחדור מלפנים או מאחור על מנת לקבל גישה לדיסק וסביבתו הלוחצת.
ניתוח צווארי יחייב שיקום ממושך הכולל כלוב ייעודי לקיבוע צווארי (ולא חולייתי פנימי) ובדומה לפריצה מותנית יהיה על המנותח לחזור לשגרה בהדרגה ותחת פיקוח פיזיותרפי מקצועי.
יש לציין כי אחוזי ההצלחה בניתוחים אלו אינו נמוך (סביב 85%) והוא נמדד בהפחתת הכאב ושיפור טווח התנועה.
