מחלת הקוליטיס הכיבית משתייכת לקבוצת מחלות המעי הדלקתיות שביניהן גם קרוהן.
הקוליטיס מתאפיינת בהתקפים שלא ניתן לצפות מראש, אלו מכונים “התלקחויות”. בתקופות בהן אין התלקחות, המחלה שקטה ונקראת נסיגה או רמסיה. מעט על המחלה בכתבה הבאה
סינטיה רוזמבלום אוסטאופתיה
מחלת הקוליטיס ידועה ככזו המשבשת את חיי הלוקה בה עד מאוד. היא יכולה לפגוע באזורים הממוקמים בין פי הטבעת לבין המעי הדק הסופי ויכולה להופיע בכל שלב של החיים. בנוסף, ברגע שהמחלה מופיעה, היא מלווה את האדם לכל חייו. לא כיף.
כשהמחלה מופיעה אצל תינוקות וילדים, היא פוגעת בהם באופן קשה יותר מאשר במבוגרים.
יחד עם זאת, התגובה לטיפול אצל ילדים היא טובה ואפקטיבית יותר מאשר אצל מבוגרים החולים במחלה ואחת הסיבות לכך היא משך זמן המחלה – ככל שמשך הזמן קצר יותר כך ניתן לטפל בצורה אפקטיבית יותר ולכן, הטיפול האוסטאופתי יכול להיות מאוד משמעותי בקרב ילדים החולים במחלות אלו.
כאשר אנו מטפלים בתינוק או ילד עם קוליטיס, כמו גם בכל במערכת העיכול, אנו נאזן את השלד, הסרעפת, מערכת העצבים האוטונומית, המעיים, הכבד והקיבה במטרה לעזור לאיברים האלו לנוע בתנועה הטבעית שלהם.
כמובן שישנו פרמטר חשוב נוסף – התזונה.
תזונת האם המניקה ותזונת התינוק חשובות בתהליך ההתמודדות עם המחלה כמו גם תזונתו של האדם הבוגר. חשוב לבחון פן זה בתהליך התשאול והטיפול ולהיוועץ עם דיאטן קליני או נטורופת.
בשונה ממחלת המעי הרגיז (IBS) כאן מדובר אם כן גם באירועים פרוקסיסטיים (התקפיים) של כאבי בטן ושלשולים, אך בנוסף מתקיים גם תהליך דלקתי שמתחיל קל ועלול להחריף לשיאים הרסניים ביותר. קוליטיס אם כך יכולה להופיע בכל גיל ובכל אוכלוסייה כאשר השכיחות הרבה ביותר היא בקרב בני 15 – 30. בעבר הייתה טענה כי מדובר בעיקר באשכנזים יוצאי אירופה אך ממצאים רבים מראים כי היא מופיעה לא רק בקרב מדינות עם מיעוט יהודי כמו שבדיה וקנדה, אלא גם בקרב ערבים ויהודים ממוצא ספרדי. בארץ ישנם קרוב ל 400 חולים על כל 100,000 סובלים.
סימנים וסימפטומים:
בשלב הראשון יופיעו מעט כאבי בטן ושלשולים. לאחר מכן השלשולים יהפכו לבלתי פוסקים ומלאי דם. כמו כן יופיעו הקאות, חום, עייפות, איבוד משקל ואנמיה (כתוצאה מאבדן הדם). במקרים רבים החולה גם מאבד את התיאבון ובשל כך מפגין ירידה חדה במשקל.
קוליטיס מופיעה לרוב רק במעי הגס (עם דגש על אזור הרקטום ובחלק השטחי של הצנרת) ומפגינה רצף דלקתי.
את אבחון מחלת הקוליטיס נהוג לבצע בבדיקות דם ולאתר סימני דלקת. צילומי CT ידועים בקרינתם הרבה ולכן מרבים יותר בצילומי MRI נטולי הקרינה. הם ממושכים ויקרים, אך מדויקים מאוד.
טיפול התומך הנו דיאטה נכונה ובריאה. זו לא הוכחה כמטפלת, אך בהחלט יכולה להקל. הדגש העיקרי הוא לא להפריז בנטילת מזון עשיר בסיבים. קיימות תרופות רבות הניתנות במקרים קלים של המחלות, אך במקרים חמורים יותר ישנה עלייה בשימוש בסטרואידים (תופעות לוואי קשות) ובתרופות ביולוגיות. הכנסת חיידקי מעיים באופן יזום עוזרת במקרים רבים, אך לא מונעת המשך של התפשטות המחלה לטווח הארוך.
ניתוח – הניתוח הנפוץ הוא כריתת החלק החולה וחיבור מחדש. הבעיה היא שהמחלה שבה ב – 80 אחוז מהמקרים ויהיה צורך בניתוח נוסף. הניתוח נעשה רק לאחר שכל האפשרויות המונעות תמו.
טיפול אוסטאופתי במקרים של קוליטיס, בשילוב תפריט תזונה מאוזן ומותאם, יעזרו לחולה לתפקד טוב יותר ויפחיתו את הסיכויים לסיבוכים. עם זאת, אין הטיפול האוסטאופתי מרפא או מונע התקפים אלא מעודד התמודדות טובה יותר עם הסימפטומים הנלווים כמו כאבי בטן, בטן רגיזה, שלשולים ועוד.
