יעילות האוסטיאופתיה מיד לאחר לידה טבעית ורגילה?

השקט שלפני הסערה מתאר מצב סטטי הנבנה אט אט ומשתנה בקצב שקשה להבחין בו עד לרגע ההתפרצות. כמו הר געש גם העובר רוקם עור וגידים ומשתנה תחת סביבתו ההולכת ונבנית בהתאם אליו עד אשר הוא מגיח לאוויר העולם בעת בשעה שהסביבה כבר לא יכולה לשאת אותו. מה מתרחש שם במעמקי הבטן ומדוע קיים צורך עז להתערבות אוסטאופתית?

אלעד גורפינקל – אוסטאופת DO

כולנו מייחלים ללידה קלה בה העובר ממוקם נכונה ויוצא בצורה ספיראלית (התברגות) מתעלת הלידה במנח ראש תקין עם מינימום מתחים ולחצים המוטלים על ראשו וצווארו. לא תמיד כך הדבר ולעיתים קרובות הבעיות מתחילות כבר בבטן האם וללא קשר לתהליך הלידה בין אם היא טבעית או לא.

מרבית הלידות מתרחשות בצורה דומה או אם אפשר לתארה כבריאה באופן פזיולוגי. התינוק יוצא באופן סיבובי כשראשו מטה במנח המכונה לידה ספאלית – מצג ראש. אך אם להיות כנים, בכל תנוחת לידה יהיו פתולוגיות שמתלוות אליה. הבעיות ישתנו בהתאם ללחצים ובהתאם לתנוחה בה התינוק התברג החוצה. לכן החשיבה הטיפולית שלנו האוסטאופתים אמורה להתחיל מהפוזיציה של העובר כבר בתוך הרחם. מרבית התינוקות כפופי ראש בבטן האם, מנח אשר מאפשר מעבר טוב יותר בתעלת הלידה. כאשר הראש נוטה לפשיטה כך גדל הקושי לעבור במייצר האגן העליון, דבר אשר עלול להביא לניתוח קיסרי.

קצת מנחים ומושגים

“איך הייתה הלידה? רגילה“. הכוונה לרוב היא שמנח העובר היה כשראשו יצא ראשון (בעיקר איזור קצה הגולגולת – ה – Vertex). כאשר הלידה משתבשת מצביע הדבר לרוב על אלמנט מסוים שלא התרחש בעת ההיריון והלידה. דוגמאות:

• מנח עכוז המתאר מצב בו התינוק לא ביצע רוטציה. מצב לא תקין זה מכונה גם “דיסטוזיה” ולו סיבות מספר כמו צורת אגן האם, צורת גולגולת התינוק.
• שיבושים נוספים יכולים להתרחש בעקבות מצב המכונה מקרוזומיה בו התינוק גדול ממדים.
• עיוות של הרחם (דיסטוזיה אימהית).
• חבל טבור קצר
• שליה קדמית נופלת
• רכות של הרחם וקושי בכיווץ – אופייני לאם שילדה הרבה
• מנח כתף – מצב זה לרוב יחייב ניתוח קיסרי

מה קורה מיד לאחר הלידה?

כאשר התינוק יוצא לאוויר העולם הפעולה הראשונה שהוא עושה הנה – בכי, פעולה המסמלת על התחלת הנשימה בה הריאות מתחילות להתכווץ ולהתרחב. בנוסף מופיעים רפלקסים כמו רפלקס היניקה, מורו, Grip ועוד. היניקה צריכה להיות חייתית וחזקה שכן, חיי התינוק תלויים בה (כביכול). כאן נכנסות לתמונות הסוטורות המפרידות בין עצמות הגולגולת, הן משתחררות בעת היניקה כמו גם בעת פיהוק, שיעול והתעטשות.

בכיו הראשון מביא כבר למנח גולגולת רצוי אותו מכנים האוסטאופתים כמנח Flexion. ההנחה הרווחת היא כאשר המנח נותר ב – Extention נוספים אליו מצבים בלתי רצויים של לחץ – Compression, Vertical strain ועוד כאשר הסימפטומים עלולים להיות מרובים וחריפים.

חשוב לזכור כי בלידה עצמות הגולגולת מופרדות כמו לוחיות אחת מהשניה בעזרת פונטנלות (מרפסים) וממברנה. עדיין אין ממש סוטורות וזוויות בין העצמות, כלומר ציר התנועה בעצמות עדיין לא מוגדר באופן מובהק פרט לתנועת התכווצות והתרחבות (Flexion & Extention) ולכן האוסטאופת בהנחת ידיו על הראש מבקש ליצור תנועה גלובלית אחת של התרחבות.

ישנן 6 פונטנלות:

• 2 פוסטריוריות – Asterion × 2
• 2 צידיות – pterion × 2
• 1 פונטנלה ברגמטית
• 1 פונטנלה בלמבדה

מה לגבי טורטיקוליס?

על שריר ה – SCM שמעתם ואם לא אז זה אותו שריר שנראה לעין בבירור במבט צידי. הוא מתחיל תחת האוזן בבליטה גרמית בשם – Mastoid Process. אצל התינוק כמעט ובלתי אפשרי למצוא את הבליטה הזו שכן, מדובר בעצם המתפתחת רק כאשר ראשו מתחיל להזדקף. כאשר נרגיש צד אחד יותר מהצד השני יתכן ויצביע הדבר על חוסר איזון במתח שריר ה – SCM ובעגה המקצועית – Congenital Torticollis. טורטיקוליס יכול להופיע הן במעמד הלידה והן בעת השהיה ברחם האם וסימניו הם הטייה צידית וסיבוב של הראש לאותו הצד או לצדדים נגדיים.

שהיה ברחם במנחים הלוחצים את העצב האקססורי (האחראי על כיווץ שריר ה – SCM) עלולים להוות סיבה נוירולוגית להופעת טורטיקוליס רחמי. תחילה הבעיה אינה ברורה לעין, סביר בשל השטחתו של הראש, מצב המכונה – Plagiocephaly המופיע כמעט תמיד באופן לא סימטרי.

רופאים רבים אינם מזהים את הטורטיקוליס בחודשים הראשונים וטוענים כי זה יעבור או שיוסתר על ידי השיער. עם זאת אנו האוסטאופתים, (בדומה לפזיותרפיסטיות התפתחותיות ועוד) מטפלים בזה מוקדם ככל שניתן ומנסים למנוע החמרה עתידית (כמו עקמת). הטיפול האוסטאופתי בשלב זה נחשב לרפואה מונעת

חשוב לציין כי עובר בן 5 חודשים – ראשו מהווה שליש מגודל גופו. במעמד הלידה הוא כבר 1/4 מגדול הגוף ובבגרותו זה מגיע ל – 15% מהגוף. בזמן ההיריון והלידה אם כך הראש מקבל את מרבית הלחצים.

מהלך הלידה

הצירים הופכים לקבועים, משמעות הדבר היא שזה מתחיל – “לידה פעילה”. הזמן המשוער לילד ראשון הוא בין 6-8 שעות. תחילה תדירות הצירים נעה סביב 10 – 15 דקות בין כל ציר לזה שאחריו ואורכו הממוצע נע סביב 30 שניות. בהמשך משך הצירים מתארך ל – 45 שניות כל 5 דקות ולבסוף אורך ציר ממוצע הנו דקה והוא מופיע כל דקה עד 3 דקות.

שלבים חשובים בהתפתחות

• חודש וחצי – חודשיים: מיקוד הראייה מתפתח. הבדיקה נעשית על ידי פנס ובה בודקים האם העין עוקבת אחריו.
• בגיל 3-4 שבועות התינוק צריך לעקוב אחרי צליל.
• בגיל 3 חודשים התינוק צריך להחזיק את הראש. יש כאלה שכבר עושים את זה בשבוע ראשון וזה תקין. בד”כ כשנרים תינוק עד גיל 3 חוד’ נצטרך לתמוך לו בחלק האחורי של הראש כדי שלא ייפול אחורה. בהתחלה התינוק מצליח להחזיק את הראש למעט זמן וזה כבר סימן שהוא נמצא בשלב הזה של התחזקות בהחזקת הראש.
• בגיל 6 חודשים התינוק צריך לשבת, להתהפך, שלבי זחילה ראשונים
• בגיל 9 חודשים, התרוממות עם אחיזה
• חודש 12 הליכה עם ליווי
• בגיל 15 חודשים, הליכה עצמאית. זה לא נורא אם הילד לא הולך לבד בגיל 12 חודשים וזה בסדר גמור אם כן. אפשר להתחיל לדאוג כשהילד לא הולך מגיל 18 חודשים, כמו גם החזקת הראש, אם עד גיל 6 חודשים עדיין לא מחזיק זה כבר מעלה חשש.
• בגיל 24 חוד’ הפעוט צריך לרוץ, לקפוץ וליפול

במידה ויש בעיות התנהגותיות ועניינים פסיכיאטריים יהיה קשה להסיקן לפני גיל 3.

האוסטאופת בטיפוליו יתמקד המון בבסיס הגולגולת האחורית, האזור האוקסיפיטלי – (Occoput) המוביל את מרבית התהליכים המוחיים בשלב זה של ההתפתחות כמו גם את המתחים הקיימים לאורך עמוד השדרה. לאחר מכן יתמקד באזורים העליונים (פרייטליים), הצדדיים (טמפורליים) והקדמי (פרונטלי).

לסיכום

ההיריון והלידה משפיעים רבות על מצב התינוק בעת יציאתו לאוויר. תהליך הלידה מפעיל על התינוק כוחות דחיסה רבים שסביר כי החלו כבר בהיריון עצמו. דחיסה ממושכת זו פוגעת בגמישות העצמות, בניקוז הנוזלים ובמתח התקין של שריריי הגולגולת, הצוואר חוליות עמוד השדרה ועוד. טיפול אוסטאופתי כבר במעמד הלידה (או אחריו) יביא לאיזון כללי של הגוף ויתמוך בתהליך ההסתגלות הטבעי שלו לעולם שבחוץ.