תהליך ספיגת הנוזלית שנאגרו במשך 9 חודשי ההיריון נמשך על פני פרק זמן לא קצר. לכל גוף קיים קצב משלו ומוקדי הצטברות נוזלית או בשפה הרפואית – בצקת (Edema) כאשר המוקדים המוכרים הנוטים להתנפח הם כפות הרגליים, השוקיים, שורשי כף היד, האצבעות והאמות. השתדלי להרים רגליים לפרקים ולשמר מחדש את תנועתך. זה אולי הזמן להתייעץ עם איש מקצוע המתמחה בתחום. מחפשת כזה? נסי כאן.
במהלך ההריון התקין חלים כמה שינויים מטאבוליים כבר מהטרימסטר הראשון וזאת תחת השפעה הורמונאלית. אסטרוגנים, פרוגסטרונים קרובים מאוד לקורטיזול ואולדסטרון מבחינה ביו – כימית. כבר מהשבוע ה – 12 נפח הפלאסמה עולה ב – 15% והעלייה מהירה עוד יותר מהטרימסטר ה – 2 כך שבשבוע ה – 32 קיימת צבירת נוזלים של 40% נוספים.
חלק ניכר מהנשים חות בצקת כללית מהטרימסטר השני והשלישי. צבירת נוזלים זו גורמת לבצקת במקטע הבין תאי והתוך תאי. האלבומין מדולל ועצמת הלחץ האונקוטי יורדת. מעל השינוי במאזן הנוזלים קיים גם פקטור מכאני המוסיף עוד יותר לבצקת. מדובר בלחץ הרחם הגדל, העובר, מי השפיר. אלה משפיעים על ההחזר הוורידי מה – VENA CAVA. הבצקת דומיננטית עד מאוד בעיקר ברגלים.
הבצקת בהריון הנה הדרגתית, דו”צ , גומתית, כללית, דומיננטית ברגלים ובעיקר בסוף היום. היא נטול כאב וללא סימני דלקת מקומיים. לרוב אינה דורשת טיפול מלבד גרב אלסטית.
בצקת ההריון אמורה לסגת תוך שבוע מהלידה, אלא אם מדובר בניתוח קיסרי שם היא תעלם לאחר 3 – שבועות בקירוב.