תסמונת המצוקה הנשימתית (RDS) הנה מצב פתולוגי הנחשב לגורם מס’ 1 למוות בקרב תינוקות. התסמונת מתרחשת לרוב אצל פגים שנולדו לפני השבוע ה-32. הרפואה המודרנית מתארת מצב זה כחוסר הבשלת הריאות. במצב מוקדם זה אין עוד הפקת סורפקטנט שזהו חומר שנועד לרפד את נאדיות הריאה ובכך למנוע את הידבקותן אחת לשנייה ולסביבה העוטפת אותן. העדר הסורפקטנט גורם להתמוטטות של נאדיות הריאה הבאות במגע עם נוזל ובכך נפגעים קשות תהליכי הנשימה והחמצון של תאי הגוף וכתוצאה מכך חלה תגובה דלקתית והיווצרות קרומים. במרבית המקרים הנשימה אינה נפסקת אלא פשוט נפגעת. אחד הסימנים המוכרים הוא חוסר יכולת לנשום מהסרעפת אלא יותר שימוש בשרירי נשימה היקפיים (בין צלעיים) מה שמביא לכחלון ולנשימה מהירה (טכיפנאה). סימנים נוספים הם נשימה גסה מהאף (התרחבות נחיריים עזה) ואנחות. במצבים אקוטיים יותר מתרחשת עלייה חדה בדופק ובלחץ הדם, קוצר נשימה, העלמות נשימה, אי ספיקת כליות וירידה בייצור שתן (אוליגאוריה) .
טיפול – במקרים רבים היילוד שורד בכוחות עצמו, אך לרוב מתערבת הרפואה על ידי מתן חמצן יחד עם לחץ אוויר חיובי כלומר מתן אוויר מועשר בחמצן (CPAP)
נתונים – RDS יתפתח ב 70% מפגים שנולדו במשקל של 500 – 700 גרם. 35% במשקל לידה של 1000 – 1250 גרם ו 22% במשקל 1250 – 1550 גרם.