בהמשך לאוסטיאופורוזיס הפוגעת ישירות בעצם, סרקופניה תוקפת את השריר. סרקופניה מתארת מצב מתמשך ורב שנים בו חל תהליך של דלדול שרירי. תהליך זה לרוב כולל שינויים מורפולוגיים (מבנה השריר), נוירומסקולריים וכימיים. מדובר בעצם בתהליך הזדקנות רקמתית המתחיל כבר מגיל 30 ומתקדם בקצב של 5% בכל עשור. השרירים העיקריים בהם הסרקופניה באה לידי ביטוי הם שרירי העכוז, הארבע ראשי ושרירים הקשורים להליכה (בעיקר שרירי הסובך).
כאשר מדובר בגיל מתקדם בו עולים הסיכויים לתחלואות שונות ולדלדול מסת העצם, יש חשיבות אדירה לתנועה ולחיזוק השרירים. חוסר תנועה ופעילות גופנית (Sedentariness) הוא דבר חמור, ובוודאי בגיל השלישי. הוא מביא להפחתה בכח השרירי ומקשה על התנועה היומיומית. חוסר תנועה מערער את שיווי המשקל ומסכן את הקשיש בנפילות.
סרקופניה משפיעה ישירות על מצב העצמות ולהפך. כאשר העצם חלשה ומתקשה לשאת משקלים השריר נחלש ומתדלדל גם הוא. אדם המגיע לגיל פרישה (סביב 60) ומרבה להתבטל לוקח סיכון רב. הוא עלול להאיץ את דלדול עצמותיו ושריריו ובכך יפגע בשרירי הנשימה, בזרימת הדם, בעיכול ובמילים אחרות הוא מאיץ את זקנתו וניוון רקמותיו.
הסימנים העיקריים לסרקופניה:
אדם הסובל ממצב זה יהיה תשוש במרבית המקרים. תשישות זו מלווה בחוסר תאבון, דיכאון וחוסר חיוניות. לא קשה לזהות אדם הסובל מסרקופניה. אדם שכזה – הליכתו שפופה, בגדיו ותכשיטיו מונחים עליו ביתר חופשיות ושריריו רפויים ודלילים.