צלקת היא סימן או מבנה ויזואלי הנוצר כתוצאה מתהליך ביולוגי של ריפוי פצע בעור או בכל רקמת תאים אחרת. צלקת בעור נגרמת כאשר שכבת הדרמיס (שכבת העור העמוקה ביותר) נפגעת. רקמת הצלקת איננה זהה לרקמה אותה היא מחליפה והיא בדרך כלל בעלת איכות תפקודית נמוכה יותר ובסיכון רב יותר לקריעה נוספת. צלקות בעור למשל, פחות חסינות מול קרינה אולטרה סגולה (UV). בנוסף, בלוטות זיעה, מלנוציטים וזקיקי שיער אינם מתפתחים ברקמה החליפית.
יש אנשים בעלי נטייה ליצירת צלקות היפרטרופיות (keloid). מדובר בהצטלקות קשה ומכוערת שקשה לצפותה מראש. רוב צלקות העור הן שטחיות והסימן שנשאר הוא קל. צלקות קלות ושטחיות בדרך כלל נותרות אדומות. חלקן אף עוברות לאחר מספר שבועות ואז, מן הסתם, לא יכונו כלל כצלקת. ישנן רקמות תאים המסוגלות להתאחות ללא כל הידרדרות מבנית או תפקודית. רקמת עצמות, למשל, עשויה להיות חזקה יותר מבחינה מבנית לאחר איחוי שבר.
אז איך נוצרת צלקת?
- שטף דם בגין מכה או טראומה
- חדירת קפילרות (כדי דם קטנים, מעין נימים עם שכבת אנדותל). תהליך הנמשך בין יומיים לשלושה
- הופעת פיברובלסטים הבונים חלבון ויוצרים את הצלקת
צלקות בשריר? יתכן?
התשובה הנה חד משמעית כן. אנו נוהגים לחשוב כי רקמת צלקת מופיעה רק על גבי העור מכיוון שהיא חשופה וניתנת לצפייה, אך לא כך הדבר. הצלקת מופיעה על גבי רצועות וגידים, על גבי מעטפת אברים פנימיים וכמובן שגם על גבי שרירים נפגעו.
קרע של שריר, למשל, מחייב מנוחה. ספורטאי בכיר שנקרע לו שריר מחויב במנוחה, עיסוי רקמות עמוק וחזרה הדרגתית לפעולה. כאשר מנוחה זו אינה מתאפשרת, ההחלמה נפגעת והגוף עלול ליצור צלקת ואף לשלוח סיבי סידן למקום הפציעה מה שיפגע ברקמת השריר הסדירה. הדבר מכונה Myositis Ossificans.
דוגמאות לקרעים נפוצים:
- קרע ב – Hamstrings בקרב כדורגלנים
- קרע ב – Biceps בקרב מטפסים
- קרע בתאומים בקרב מתעמלי קרקע
- קרע של שריר הלב או המעטפת שלו בעקבות התקפי לב או Valsalva (עצירת נשימה כמו בעיטוש, בשירותים והנפת משקולות). מקרים שכאלו יכולים להחמיר ולהפוך למצב הנקרא – Tamponada בו נקרעת רקמת הצלקת והדם חודר במהירות לפריקרדיום (מעטפת הלב). התוצאה לרוב הרת אסון.
גם עצם הנחבלת (סדק או שבר) עלולה לפתח רקמה צלקתית. עם זאת יכולת הריפוי שלה גבוהה מאוד (remodeling), בעיקר בהשוואה לרקמת הסחוס.
איך נזהה רקמה צלקתית?
לא קשה להבחין ברקמה צלקתית. היא שונה בצורתה מהרצף הרקמתי התקין. הרקמה הצלקתית יכולה להיות בצורת גוש אדום ומוגבה בעור שאינו גדול מדי מהפצע המקורי. הדבר יכונה – צלקת היפרטרופית (מעובה). מנגד יכולה הצלקת להראות כמעין גוש “גידולי “שפיר” (הגוף מייצר קולגן בצורה בלתי מבוקרת), מצב שיכונה “קלואידי” כפי שהזכרנו מעלה. הצלקת יכולה להראות גם כגומחה שקועה. במצב זה נהרסו רקמות שומן או שריר אשר במצבן התקין תמכו בעור.