מס’ התינוקות הנולדים בלידה מוקדמת ואלו הסובלים מתת משקל ממשיך לעלות ולידה מוקדמת, רבותיי, חרף ההתקדמות הטכנולוגית, נחשבת עדיין לבעיה בולטת ורצינית.
לא לא אני המצאתי זאת. זו טענה מבוססת של המרכז הבין לאומי לסטטיקסטיקה בריאותית (NCHS). תינוקות אלו זקוקים לרוב לטיפול אינטנסיבי כאשר הדרישה, על פי האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (American Academy of Pediatrica), כוללת:
-
הנקה פטמתית
-
נשימה עצמאית
-
נשימה ללא דום נשימה או דופק נמוך
במחקר שנערך בשנת 2010 באוניברסיטה לרפואה אוסטיאופתית של ניו אינגלנד על ידי צוות אוסטיאופתים בכיר (Gregg C. Lund DO, & Garrett Edwards, DO) תואר המקרה הבא:
תאומות שנולדו טרם זמנן (סביב שבוע 30) חוו עיכוב משמעותי ביכולת היניקה וכתוצאה מכך החלו ההכנות לניתוח גסטרוסטומי שנועד להזינן עצמאית דרך צינור תוך קיבתי.
-
ההשערה לסיבת הלידה המוקדמת
האם, אשר היה זה הריונה הראשון, סבלה מסוכרת הריון וחולשה של צוואר הרחם (Cervical insuficiency * ) ומכאן מורכבותו.
(* מצב בו צוואר הרחם חלש ומאופיין בפתיחה מוקדמת ואי עמידותו ללחץ הפנימי שבו. הסימנים לחולשה של צוואר הרחם הם לרוב לחץ באגן, כווצי רחם, כאבי גב והפרשות וגינאליות שמחריפות עם הזמן והופכות משקופות לוורדרדות וחומות. הסיבות לחולשה של צוואר הרחם כוללות: דפקט מולד או טראומת עבר לרחם (הפלה, גרידה או התערבות ניתוחית).
מהלך הלידה
מצב האם היה יציב עד יומיים לפני הלידה ואז שק מי השפיר נקרע. התאומים נולדו בניתוח קיסרי ובהרדמה מלאה. התאומה הראשונה נולדה בסולם Apgar 5* במשקל של 660 גרם והתאומה השנייה נולדה בתנוחת עכוז ומשקלה עמד על 950 גרם בסולם Apgar 3 .
(* סולם Apgar הוא המבחן הראשון אותו עובר התינוק והוא נע בין 1 – ל 10 כאשר 1 מתאר כישלון ו 10 תקינות מרבית. מבין הפרמטרים הנבחנים נמצא: דופק, מאמץ נשמתי, מתח שרירים, תגובה לגירוי וצבע העור).
תהליך ההחייאה כלל צינור תוך בטני להזנה והנשמה ובנוסף הוחדרו חומרים פעילים אחרים לשמירה על הפעילות המערכתית. התינוקות חוברו למכונות אוורור בעזרת צינור תוך קני וצנתרים עורקיים וורידיים הותקנו כדי לספק להן נוזלים וחומרים אנטיביוטיים.
האשפוז
במהלך האשפוז נזקקו התאומות לתגבור נשימתי כתוצאה ממצוקה שהחמירה לכדי מחלה נשימתית. בית החולים התקשה להתמודד עם התזונה שלהן והן פיתחו אנמיה שהתקדמה והצריכה עירוי דם והיפרבילירובניה (שבעקבותיה נדרש טיפול באור – פוטותראפי). הן קבלו חומר פעיל (Surfactant) ואוורור מכאני דרך צינור תוך קני לאף ומשם לקנה הנשימה.
רוב מהלך האשפוז של 2 התינוקות היה זהה. עד היום ה22 לאשפוז התזונה של התאומות הוחדרה שלא דרך הפה או המעיים. מהיום ה53 החל מגע עם חזה האם (חיכוך) ויום לאחר מכן החלו ניסיונות לאכול ממנו.
ל2 התאומות המעבר מהאבסה ליניקה עצמאית הייתה מורכבת מאוד והיא לוותה ברפלוקס קיבתי – וושטי. יש לציין כי הן נטלו תרופות כמו מטוקלופראמיד והידרוכלוריד.
מהיום ה 59 הן הועברו מהמחלקה לטיפול מוגבר בפגים לאגף רפואת הילדים תחת השגחת מומחים ומשם החלה ההכנה לשחרור שכללה הדרכה פרטנית.
ניסיונות רבים נעשו כדי לשפר את מצב התאומות ובעיקר את כושר היניקה שלהן. הניסיונות כשלו ואלו הדרכים שנוסו:
-
שינוי בהרכב המזון וקבלת תחליף למזון אם
-
הנקת שד אם
-
המשך טפטוף והזנה מלאכותית
-
שינוי בזמני ההאכלה
-
הגדלה של הדחיסות הקלורית כדי להפחית את כמות הארוחות הגדלה
-
התערבות אוסטיאופתית מועטה
כאשר יכולת היניקה לא השתפרה הוחלט על תחילת ההכנות לניתוח גסטרוסטומי בו יחדירו צינור (קטתר) לתוך הקיבה.
ביום ה 102 נתקבלה בקשה במחלקה לטיפול בתינוקות שאך נולדו, כי שירותי האוסטיאופתיה יתערבו כדי לנסות ולעודד את יכולת היניקה של התאומות ובכך למנוע את ההליך הניתוחי ולזרז את שחרורן.
הטכניקות האוסטיאופתיות נעשו בהתאם לשיקול דעתו של הרופא המטפל. כמו כן, הן לא נתבצעו על פי פרוטוקול קבוע מראש והן כללו:
-
טיפול רקמות רכות – STM
-
איזון מתח רצועתי – BLT
-
שחרור מיופאשיאלי
-
לחץ אינהיביטורי (מעכב)
יישום טכניקות אלו כלל:
-
Cranial Decompresion (טכניקות לשחרור כללי של הגולגולת)
-
BLT (שחרור רצועתי) של עצם ה – Hyoid והשרירים הקשורים אליה
-
BLT של עצם השכמה, אזור החזה העליון, הסרעפת הנשימתית והצלעות
-
BLT של עצם הזנב (סקרום)
-
לחץ אינהיבטורי (מעכב) למרכזים עצביים שונים (Celiac Plexus ו – Superior and Inferior Mesenteric Plexus).
בהתאם למדיניות בית החולים חל מעקב ותיעוד של הנתונים הבאים:
-
מס’ הארוחות היומיות
-
מספר ניסיונות היניקה הכללי
-
מס ניסיונות היניקה שצלחו
-
כמות הנוזלים שנצרכה בכל ארוחה
-
סוג האכילה של כל תאום
תוצאות
מיד לפני ההתערבות האוסטיאופתית הממוצע השבועי של אכילה דרך פטמה או בקבוק עמד על 16.1% לתאומה A ו37% לתאומה B מסה”כ המזון שנצרך. ביום בו הטיפול האוסטיאופתי נצרך, תאומה A אכלה בשיעור מופחת של 7.9% והתאומה השנייה 38.7%. לאחר 3 שבועות מתחילת הטיפול האוסטאופתי (OMT) תאומה ראשונה הפתיעה ואכלה ב – 91.7% ואילו התאומה השנייה ב – 82.3% מסה”כ המזון שנצרך.
לפני ההתערבות האוסטיאופטית הציגו התאומות מחסור ועיכוב התפתחותי, הן התקשו לאכול דרך בקבוק או פטמה. במהלך הטיפולים ניכר שיפור עד כדי כך כי ביום ה 122 ללידתן כל מזונן נצרך דרך פטמה ואז שוחררו לביתן.
סיכום סיפור המקרה
עוללים שנולו בזמן ובפרט תינוקות שנולדו בלידה מוקדמת נדרשים למעבר מוצלח משלב ההאבסה (פיטום) ליניקה פטמתית (שד או בקבוק) וזאת טרם שחרורם מבית החולים, שכן עיכוב ברכישת יכולת היניקה הטבעית עלול לעכב משמעותית את השחרור המיוחל הביתה. לפני הוצאת הניתוח לפועל זכו התאומות לטיפול אוסטאופתי ולאחר מספר טיפולים יכולת היניקה השתפרה פלאים והן זכו להשתחרר הביתה ללא כל התערבות ניתוחית.
