הכל החל אחרי הקרב ההוא בו נוצח מיכאל בנוק אאוט. מיכאל עוסק באגרוף תאילנדי מזה שנים וספג לא מעט מכות בכל פלגי גופו, אך ההתאוששות לאחר אבדן ההכרה הזמני כתוצאה מחבטת ה “Hook” שהוטחה בראשו לפני כשנה הייתה הקשה מכל. לטענת הרופאים היא זו שהניחה את אבני היסוד למחלת ה – פיברומיאלגיה ממנה סובל. מה היא אותה מחלה, מה הם תסמיניה ואיך ניתן להתמודד עמה?
אלעד גורפינקל – אוסטאופת, ספורטרפיסט ומאמן כושר
מי את גברת פיברו’ ?
השם פיברומיאלגיה הוא חיבור של 3 מילים: Fibra (לטינית) המתאר רקמה סיבית, Myos (יוונית) המתאר שריר ו – Algos (יוונית) המתאר כאב. מחלת פיברומיאלגיה, (או בקיצור – פיברו’) נחשבת לתסמונת כאב דיספונקציונאלית שכיחה מאוד (למעלה מ – 5% מכלל האוכלוסיה העולמית). היא מופיעה בעיקר בקרב נשים (על פי הספרות פי 6 – 9) ועל פי המדדים העכשוויים והקריטריונים המחודשים, יותר ויותר גברים סובלים ממנה.
האם נכונה הטענה כי רופאים נוהגים לקבוע שהמתלונן חולה בפיברומיאלגיה כאשר אין להם שום דיאגנוזה אחרת?
שאלה זו אינה פשוטה מכיוון שרבים מחולי פיברו’ מתלוננים על תסמיני מחלה אופייניים. מה שבטוח הוא שהנושא נמצא בחקירה מתמדת וכולנו תקווה כי ימצא מזור לתופעות הנלוות.
לצערנו, הדיאגנוזה לפיברו’ נמשכת זמן רב ואין באמת בדיקה מעבדתית ספציפית עבורה. הרופא לא באמת יכול לזהות אותה בצילום רנטגן או לאתרה בבדיקת דם. הוא בדרך כלל נשען על הסימפטומים והסימנים המתקבלים בשטח אלו המתוארים על ידי המטופל. המכשול המרכזי בדיאגנוזה הוא שהתלונות הרבות יכולות להצביע גם על מחלות אחרות.
אבל רגע, לפני שנקבל קצת רקע על המחלה, על איזה תלונות הרופא מסתמך? 
פיברומיאלגיה בעבר נחשבה כהפרעה נפשית. היא תוארה כבר ב – 1800. סופר על מצב בריאותי שכונה “muscular rheumatism” שלווה בתופעות כמו נוקשות, כאבים, עייפות ושינה דלה. ב – 1820 תוארו נקודות רגישות על ידי רופא סקוטי, נקודות שתוארו לאחר מכן על ידי סובלים רבים נוספים. ב – 1904 הוטבע המונח – “Fibrosis” על ידי Sir William Gowers. הוא תאר מצב של דלקת ברקמות הפיברוטיות אשר גרמה לכאבים. ב – 1913 רופא בשם לוף פרסם כתבה שתארה את הסימפטומים של “Fibrosis“ ואיך הם מחמירים באזורים גבוהים (אוויר דליל) וגשומים. הכתבה דנה גם בהשפעת מזגי אוויר נוספים, השפעת מחלות סיסטמיות והשפעת תאונות על המחלה.
עד שנות ה – 70 וה – 80 של המאה הקודמת פיברו’ הייתה מחלה די מפוקפקת. בשנת 1976 עם זאת, קיבלה הפיברו’ תפנית חשובה. שם המצב שונה ל “Fibromyalgia” והוסכם כי הנפיחות המופיעה בגוף סובלים רבים, אינה הסיבה למחלה. ב – 1982 יצא המחקר הראשון שאישר את הימצאותן של תופעות רבות למחלה ובשנות ה – 90 החלו להיערם קריטריונים אבחוניים לא מעטים על ידי הקולג’ האמריקאי לרפואה החוקרת בעיות ומחולות ראומתולוגיות. המסקנה שהתקבלה באותם ימים קבעה כי כאב מפושט הנמשך למעלה מ – 3 חודשים וקיום נקודות רגישות למגע (11 מתוך 18) הם הסימנים המעידים על מחלת הפיברו’. ב – 2005 הושק המדריך הרשמי להתמודדות עם כאבים על רקע פיברומיאלגיה וב – 2007 אושרה על ידי ה – FDA התרופה הראשונה למחלה והיא ה – ליריקה (Pregabalin). בשנת 2008 אושרה ה – סימבלטה (Duloxetine) וב – 2009 ה – סבלה (Milnacipran).
להאמין או לא, נכון להיום קיימים יותר מ – 30 תרופות להתמודדות עם המחלה והנושא נחקר יותר ויותר במטרה לאתר דרכים נוספות שיסייעו להתנהלות עם המחלה ולמצוא תרופות נוספות, יעילות יותר ובעלות מינימום תופעות לוואי.
אז משנת 1800 עברו הרבה דגים בנהר ומשנת 2010 ועד ימינו אנו, מתעדכנים הספרים עוד ועוד, וההתייחסות ה – “כמעט” בלעדית לנקודות הכאב הולכת ופגה. הקריטריונים החדשים משקללים את קשת התסמינים הנלווים (אותם נפרט בהמשך), אך לתלונותיו הסוביקטביות של החולה ניתן המשקל הרב ביותר.
הסיבות המשוערות להופעת פיברומיאלגיה
מומחים רבים הגיעו להשערות בנוגע לסיבות הופעת המחלה. הם אמנם טוענים כי קיימות כמה וכמה סיבות המפעילות את הטריגר שלה, אך המחלה עודנה נחשבת לאדיופטית (ללא סיבה מובהקת). הטריגרים הנקשרים להופעתה:
- תורשה
- פציעות ותאונות
- מחלות זיהומיות וויראליות כמו. Epstein-Barr, Hepatitis C, Lyme disease ועוד.
- מחלות אוטואימוניות – מחלות בהן הגוף מזהה עצמו (או חלק מרקמותיו) כגורם זר ובעצם תוקף את אותן רקמות. מחלות מוכרות הן RA ו לופוס (זאבת).
- סטרס פיזי או נפשי
לסיכום
במרבית המקרים כאשר אדם חולה הוא נתקף סימנים ברורים של מחלה אם זו פריחה, חום גבוה, הקאות ועוד. במקרה שלנו, אחת הצרות, כפי שטוענים חולים רבים, היא ש – “אף אחד לא מבין, אני קם בבוקר ומרגיש שעלתה עלי משאית“. עד לא מזמן אדם שבאופן קבוע איחר לעבודתו או תפקד בה באופן חלקי, פוטר מיד. קשרים רומנטיים הגיעו לקצם מחוסר חשק להשקיע והצלחות רבות נקטעו בשל אי עמידה ביעדים. כעת, התוצאות אינן שונות בהכרח אבל הסיבה לפחות, מקבלת יותר הכרה.
