אז מה הדבר הנכון לעשות בעת פציעה?
ובכן, ללא כל ויכוח, יש לפנות לטיפול מוקדם ככל שניתן. הדבר חיוני ביותר עבור הצלחת המוזיקאי בתהליך השיקום והחזרתו לפעילות רצופה ונטולת כאב.
נגנים האוחזים את כלי הנגינה שלהם באופן אסימטרי נוטים לדווח, בתדירות גבוהה יותר, על כאבים. באוכלוסייה זו נרבה לפגוש את משפחת הגיטריסטים, הכנרים, נגני הוויולה, חליל הצד ועוד.
מספר הסובלים הוא אדיר. הרבה יותר ממה שרובכם חושב או מכיר ולכן מוטב כי רגשות אשמה ובושה ייעלמו ואת מקומם תתפוס ההבנה וההפנמה כי יש לטפל במידי בכל פציעה או כאב וכי לתחזוקה בימים נטולי כאבים ומגבלות חשיבות עליונה. מניעה יכולה להציל קריירה.
סוגי פציעות נפוצות שמוזיקאים סובלים מהן
- פציעות על רקע שימוש יתר (Over use) הן דבר מוכר מאוד בקרב מוזיקאים, בעיקר כאלו המערבות גידים, שרירים ומפרקים. הכאבים המוכרים בסוג זה של פציעות מתוארים במדויק הן מבחינת סוג הכאב, מיקומו והתנועה הגורמת לו. מוזיקאים רבים ודאי מכירים אותם. תחילה הכאב אינו מורגש, אלא לאחר כשעה של נגינה אם בכלל. הכאב יכול להופיע לאחר התרגול או ההופעה. זו אחת הסיבות לכך שמוזיקאים ממשיכים למגן או לשיר במהלך הכאב או הפציעה ולא מאפשרים תהליכי ריפוי ואיזון.
יוני, גיטריסט צמוד של זמר מוכר מאוד:
” בהתחלה זה כאב לי בערבים, אחרי יום עמוס בחזרות, יחד עם ההרכב אבל בעיקר לבד. זה נמשך שבועות. שתבין, היו לנו לפעמים 2 הופעות ביום. זה שעה וחצי על הבמה בלי להפסיק. נכון שזה לא שעה וחצי של כדורגלן במגרש אבל וואלה, אנחנו לא נחים ולא מפסיקים לתת בראש. 3 שעות ביום. הרגשתי שאני מתחיל להתפרק בקצב רב יותר מיכולת המנוחה והריפוי שלי. עם הזמן, הכאב בכתף הופיע בבוקר. סוג של קשיון שהשתחרר תוך 10 דקות. תוך איזה שבוע המרפק התחילה לכאוב לאחר שבוע נוסף גם כף היד שהפכה גם אדומה. הרופאים פסקו – תסמונת התעלה הקרפאלית, צריך ניתוחון קצר. למזלי, חברי האוסטאופת חשב קצת אחרת ולאחר מספר טיפולים הבנתי שאני יוצא מזה. ואכן כך. היום אני מתאמן בסטודיו עם אימוני קבוצות, אני מתרגל חימום ומתיחות מדי יום לאורך שעות הנגינה וסביבה”.
- כאבים נוירופתיים (Neuropathies) המערבים את מערכת העצבים, גם הם מטרידים מוזיקאים לא מעטים. מדובר בעצם בפגיעה כלשהי לעצב או שורש עצב. פגיעה יכולה להיות על רקע לחץ, מתיחה, צביטה ואף קריעה. קיימות מחלות המערבות את מערכת העצבים כמו פרקינסון, אפילפסיה, זיהומים במערכת העצבים, שבץ ועוד. אלה פחות שכיחים בקרב מוזיקאים. כנרים רבים סובלים מבעיות שכאלו על רקע הטית ראש לשמאל. הלחץ הנוצר על החוליות הצוואריות עלול לצבוט את העצבים המעצבבים את השרירים, העור וכלל מפרקי הכתף, מרפק, שורש כף היד ומה שביניהם. בעיות שכאלה מערבות לרוב את עצם הבריח, הצלע הראשונה, עצמות האגן וכלל עמוד השדרה. בעיות עצביות כואבות נורא. הכאב האופייני מערב גם תחושת נימול, הרדמות, דקירות או עקצוצים לאורך מסלול הצב.
- פציעות המערבות את מפרק הלסת – TMJ. פציעות אלה מאפיינות זמרים, כנרים ונגני ויולה כמו גם חלילנים ושאר נגני כלי הנשיפה. הכאבים אופייניים סביב מפרק הלסת, על מוקדי שרירים המעורבים בלעיסה, שרירי הצוואר ואף בכל אזור שעל הגולגולת. נעילת לסתות וקליקים גם הם מוכרים בקרב אוכלוסיות נגנים וזמרים. יציבה לקויה ומנחים אנורמליים של הצוואר והלסת למשך שעות הן הסיבה העיקרית לבעיות שכאלה ויש לתרגל חיזוק ושיפור יציבה בהתמדה כדי להימנע מסיבוכים והחמרה.
- פציעות על רקע יציבה לקויה והנמשכת זמן רב. אופיינית למרבית הנגנים, בעיקר בצוואר, בגב העליון והתחתון, הכתפיים ושורש כף היד. הכאב מחמיר עם הנגינה הממושכת ומפסיק בסיומה.
האם תיקון יציבתי וישיבה “נכונה” היא הפתרון לכאבים?
שינוי תנוחות באופן תדיר בעת הנגינה אינו בר ביצוע לרוב. לא ניתן לדרוש מהנגן להחליף ידיו ולשנות את אשר התרגל במשך שנים. בנוסף, ניתן לזהות נגנים היושבים בישיבה זקופה ומוקשתת יתר על המידה, מטים את האגן עד הבלטתו המוגזמת של הישבן. הם נוטים לשאוב את בטנם ולהוציא את חזם. מעבר לנהוג. מה שנקרא – “מודעות יתר”. מצב זה אולי מפחית עומסים על רצועות מסוימות, אך הוא מאמץ את שרירי הגוף באופן מוגזם וזאת על מנת לשמור על המנח התקין לאורך שנים.
בגוף ישנם שרירים שנועדו להפיק כח במהירות ושרירים שנועדו להתכווץ לאורך זמן, לפעמים למשך שעות רבות ובמקרים לא מעטים הם הסיבה להופעת תלונות על עייפות וכאב. ניתן לראות מוזיקאים רבים בעלי מנחי יציבה לקויים כמו ראש מוטה לפנים, כתפיים מעוגלות, כאבי גב ועוד. הסיבה השכיחה לכך היא חוסר איזון שרירי (בעיקר בצוואר ובית החזה), עבודת יתר של זוקפיי הגב וחולשה של שרירי הבטן ושרירי קרקעית האגן.
- פציעה על רקע גמישות יתר
אנשים רבים סובלים מגמישות יתר. חלקם הוגדרו כחולים במחלה המכונה EDS, אך רובם סובלים מתנועת יתר של המפרקים וחולשה של רקמות חיבוק כשרירים, גידים ורצועות. גמישות זו יכולה להתמקד במפרקים בודדים, אך גם לכלול את מרבית מפרקי הגוף. במקרה זה, האחרון, חווים המוזיקאים קשיים בתפקוד הפרופריוספטיבי והקִינֶסְתֶּטִי (הקשור לתנועה, למיקום במרחב ולשיווי המשקל). נגנים אלו נוהגים לנוע ולשנות תנוחות באופן תדיר תוך כדי פיתולים והתמתחויות המקלים על העומס והכאבים.
מיכאל, גיטריסט בן 26 וסטודנט בבית ספר למוזיקה. סובל מגמישות יתר מקומית באזור כף היד והאצבעות
מזה שנים רבות שאני מנגן על כינור (מגיל 10) ומגיל 20 אני מנגן גם על גיטרה חשמלית וללא כאבים. תמיד ידעתי שיש לי גמישות יתר אבל הפעם זה בא לידי ביטוי לא רק בחולשה של כף היד כי אם גם בכאבים באזור הפרקים הקטנים של הזרת, האצבע המורה והאגודל. מלבד הכאב, 2 האצבעות נוטות להתקבל אחורה יתר על המידה, בעיקר בפוזיציות מסוימות המביאות למתיחתן או לחיצתן על הכלי. בבדיקה הרפואית ולאחר מכן בטיפולי הפיזיותרפיה נאמר לי שהשילוב בין גמישות יתר להפעלה מרובת שנים של המפרקים הביא לרפיון של הרצועות, חולשה של השרירים המקיפים את המפרק ומכאן ועד דלקות פרקים כרוניות זה עניין של זמן. אני ממש חרד שוקל ברצינות להפסיק את אשר עבורו אני קם בבוקר – עשיית מוזיקה”
דרכי טיפול ומניעה בעת פציעות מוזיקה
- חינוך והסברה של רוטינות נגינה בטוחות הכוללות כלים ליציבה נכונה, מנוחה, תרגילי חימום, מתיחה וחיזוק.
- הקפדה על פעילות אירובית החיונית לזרימה דמית מספקת החיונית לחידוש רקמות והאצת תהליכי שיקום.
- ביצוע כללי תרגילי חיזוק, שיפור טווחי תנועה, מתיחות וטיפולים במגע על מנת לשפר את הביצועים ולמנוע כאבים בנגינה ומחוץ לה.
- ביצוע תרגילי חיזוק, חימום ומתיחות ספציפיות לכלי הנגינה. רצוי להיעזר באוסטאופת, בפיזיותרפיסט, ספורט-תרפיסט או מאמן כושר.
- שמירה על הרגלי תזונה ושינה נכונים.
- שמירה על כללי ארגונומיה נכונים כמו גובה וסוג המושב, גובה עמוד תווים, חלל נגינה מרווח ועוד.
